השמאל מאשים את הימין באופן עקבי בהסתה. המבחן הוא פשוט: כל מה שמותר לשמאל במסגרת חופש הביטוי ואסור לימין, הופך אוטומטית את הימין למסית ומשתיק. בפועל, להסתה יש הגדרה בספר החוקים, עשרות פסקי דין ומציאות משפטית שעיצבה את הנורמה מה נכנס בגדר הסתה ומה לא. בהנחה והימין אכן מסית, כציבור או כפרט, הרי הוא נדרש להתייצב בפני מבחן משפטי בכל פעם מחדש, וזה די מרגיע נוכח העובדה שאין אנו שומעים השכם וערב על משפטי ראווה של אנשי ימין בנושא.

בניגוד להסתה, המיוחסת תמיד רק לימין, השמאל פיתח את תרבות ההשתקה. השילוב הקטלני של שמאל פוליטי ותקשורת תומכת ואוהדת את הנרטיב הזה, הצמיחה את תרבות ההשתקה למימדים שהסכנה בהם עולה על כל הסתה אפשרית, מהטעם הפשוט שאין ולא יכולה להיות על כך ביקורת משפטית, אלא רק ציבורית.

גם מקרה האונס האחרון בו פורסם תחילה כי יהודיה נכה נאנסה ע"י ערבים ועל רקע לאומני, הוא קורבן לאותה תרבות השתקה. זאת מבלי להסיר את האחריות לאי הפרסום מהימין, מתוקף היותו אחראי על כוחות הביטחון והמשטרה. למרות ניסיונות להציג לנו כאילו השמאל התנער מאותו מקרה, שימו לב שזה בא לידי ביטוי רק אחרי שהנושא הוצף בכל מקום אפשרי ברשת.

ח"כ יחימוביץ' בהתייחסות ראשונה לאונס שנחשד כלאומני, זועמת על הפוסט של רה"מ. מתוך דף הפייסבוק של ח"כ יחימוביץ'
ח"כ יחימוביץ' בהתייחסות ראשונה לאונס שנחשד כלאומני, זועמת על עצם הפוסט של רה"מ. מתוך דף הפייסבוק של ח"כ יחימוביץ'

הביקורת הציבורית ברשת היא שהניעה לתגובה את מנהיגי השמאל, ולא ההפך כמו בימים רגילים. כלומר, הדיבדנד הפוליטי שבעצם ההתייחסות והוקעת הנושא, היה חלק מבקרת נזקים בשמאל, והיה חשוב לאין ערוך מהצפת הנושא באופן יזום וככלי ניגוח של הימין בימים רגילים. מדוע האדם הישראלי הסביר מבין שאילו ערביה הייתה נאנסת על ידי יהודי אף אחד בשמאל לא היה ממתין לאישור הרשת להציף את הנושא? מדוע כולנו יודעים שגם אם המשטרה תבחר להסתיר את הנושא משיקול מופרך, זהבה גלאון הייתה הופכת הרים ודואגת לסיקור בשידור חי של השאילתה שלה בנושא לשר לבטחון פנים, בזמן אמת? התשובה: כי זה מתאים וכדאי פוליטית.

מי שבוחן לעומק את הפוסטים של מנהיגי השמאל שהתייחסו לנושא האונס, רואה בהם סוג של אילוץ והכרח לפרסם התייחסות כלשהי נוכח הלחץ הציבורי שנוצר, מה שהוביל להתמהמהות ובחירת מילים קפדנית, שלא לומר מאוד מאוד קפדנית ולא מכלילה, לצד ניסיון לרכך את המימד הלאומני שבאונס. למזלם, ראש הממשלה כתב פוסט בניסוח פחות מוצלח, מה שבהחלט הפך אותו למטרה פוליטית כדאית ופחות את האנסים הערבים עצמם. לא כך הם פני הדברים היו לו היה מדובר במתנחלים, חובשי כיפה או בחייל ישראלי שאנס ערביה.

במקרה כזה היו נפתחות ארובות השמיים וגשם של מילים ארסיות וללא חשבון, תחת סכנה של הסתה בהן, היו נשפכות כנהר על ראשו של ציבור שלם. כמה משדרים מיוחדים היו? כמה סקרים על מה הציבור חושב? כמה סקרי מנדטים היו באותו חודש? כמה זמן כותרות העיתונים וטורי דעה היו מכריזים: הכיבוש המשחית הפך את כולם לאנסים בפוטנציה? ובלי להגזים, שמאלן חובב סרטים זריז היה כבר בונה על האוסקר לסרטו החדש: אונס בחסות הדגל הציוני.

הפגנת האירוניה- השמאל משתיק באמצעות דמוניזציה של הימין. אילוסטרציה. צילום:פלאש90
הפגנת האירוניה- השמאל משתיק באמצעות דמוניזציה של הימין. אילוסטרציה. צילום:פלאש90

יהודי אחד אולי חטא ועל כל העדה תקצוף. כדרכו של השמאל להגיב כאשר זה מתאים וכדאי פוליטית: החריג היהודי הוא הכלל והכלל היהודי לא רלוונטי בכלל. האם גם אז היו אותם מנהיגי שמאל ממתינים לראות כיצד מתפתח השיח ברשת ואז מגיבים או שמא הם היו ראש חץ קטלני ומתסיס כולל השוואות מופרכות לימים אפלים? נדמה שכולנו מסכימים יודעים מה התשובה. ההעצמה וההגזמה הגובלות בהסתה כנגד ציבור שלם, הופכות לתרבות של ווליום נמוך כאשר זה פחות 'מסתדר פוליטית'.

תרבות ההשתקה מצמצמת את המימד הלאומני. היא מאפשרת לשמאל להיראות ממלכתי כאשר הוא רוצה בכך ומסית כאשר זה מתחשק ומתאים תחת הסיסמה הקבועה "חופש הביטוי". התרבות הזאת מסוכנת יותר מכל הסתה בימין. היא מייצרת את הסטנדרט הכפול שאין עבורו מבחן משפטי ומחדדת בפן התקשורתי את העליהום על ציבור ששיש להצביע על פינות אפלות בתרבותו ובמשנתו הפוליטית. כך החריג היהודי הופך לשגרה, והלאומני-רצחני- ערבי-מוסלמי- שמאלני רדיקלי אף פעם לא קיים. והרי כולנו יודעים שזו אינה המציאות.



20 News

20 News