הערב, בתכנית 'חדשות היום הזה', ראיין אמיר איבגי את הרב מאיר הרצל, מנהל בית חב"ד בפסגת זאב שהיה קורבן לתקרית התפילין בנתב"ג.

"הרב מאיר הרצל, מנהל בית חב"ד בפסגת זאב שלום לך"

שלום וברכה,

"הרב הרצל ספר לנו מה קרה שם בנתב"ג"

"היום הגעתי לשדה התעופה בן גוריון רבע שעה לפני ההמראה החלטתי לנצל את הזמן ולזכות יהודים במצוות תפילין. ניגשתי ליהודים והצעתי להם בעדינות להניח תפילין ואז יהודי אחד התרצה בשמחה. לפתע נגשה אישה שישבה באחד מהכיסאות הסמוכים התחילה לצעוק ולדרוש שנעזוב מיד את המקום ושלא נתפלל לידה"

"לא התייחסתי אליה. המשכתי להניח ליהודי את התפילין והיהודי ביקש מהאישה שתיתן לו להתפלל בשקט. הוא רוצה להתפלל בכוונה כמה דקות. האישה לא אפשרה לו בשום אופן. היא צעקה, עשתה קולות משונים ודאגגה להפריע לו עד סיום התפילה".

"הרב, רואים שהשתדלת מאוד שלא לענות לאותה הגברת, למה בעצם?"

"לא מצאתי טעם לנכון להתייחס אליה ובכלל להגיב לה, היות והרבי שבשליחותו אנחנו פועלים, לימד והדריך אותנו להתעסק אך ורק בהפצת האור. להגביר את האור של הקדושה בעולם, ואז החושך נדחה מאליו וממילא. קרה לך בעבר שניסו למנוע ממך לקיים את המצווה הזו של להניח תפילין ליהודי? אנחנו כבר הרבה שנים מניחים תפילין ליהודים, לצערי נתקלנו בהרבה פעמים שאנשים ניגשים, צועקים, מעליבים. אבל אנחנו כבר מורגלים שלא להתייחס אליהם. אך ורק להתמקד במצווה החשובה להניח תפילין ליהודים"

"אנחנו תופסים אותך בדרכך לארה"ב, נכון?"

"אכן. אני כעת בדרכי לארצות הברית, ואשהה בקברו של הרבי בניו יורק

"הרב מאיר הרצל, מנהל בית חב"ד בפסגת זאב תודה רבה"

 

בהמשך ראיין איבגי גם את העיתונאי החרדי ידידיה מאיר ששיתף את הסרטון המדובר גם בעמוד הפייסבוק שלו.

 

"שלום לעיתונאי ידידיה מאיר"

"שלום שלום"

"ידידיה, צפיתי בסרטון כמה פעמים, אני מניח שגם אתה וקצת התקשיתי לנסח לעצמי עם איזו תחושה אני יוצא מהצפיה הזאת. האם אני יותר כועס, צוחק, או אולי קצת מרחם על האישה הזאת? עם איזו תחושה אתה יצאת?"

"האמת שכל התשובות נכונות. באמת היטבת לתאר. אני לא יודעת אם אצלי זה היה ממש בסדר הזה אבל זה זרם התודעה פחות או יותר והאמת היא שהאישה הזאת היא סוג של קורבן של קמפיין.  אנחנו עדים בתקופה האחרונה, בשנה או בשנתיים אחרונות, קשה לי בדיוק להיזכר מתי המילה 'הדתה' פרצה לחיינו, והיא לא הייתה שם. היא פרצה יום אחד ונכנסה כאילו היא חלק מהשפה העברית. זו מילה חדשה שהשתלטה לנו על התודעה והיא בעצם אומרת שדת זה רע. תפילין זה רע, סוכה זה רע, מזוזה זה רע. יש תרי"ג בעיות לעם ישראל – תרי"ג מצוות. ואם הדתה זה רע – כשאתה רואה אדם בשטח ציבורי מציע למישהו מניח תפילין אז…תשמע היא אמנם קיצונית, היא לדעתי גם לא מייצגת. אבל זה מה שקורה לקיצוניים מול קמפיין יומיומי"

"ידידיה, אבל איך מתמודדים עם הפחד הזה מדת שקיים במרחב הציבורי שלנו? אתם אומר לעצמך אנחנו מדברים על יהודי שמבקש להניח תפילין בשדה התעופה היחיד בעולם שבו הוא באמת יכול להרגיש בנוח, בנתב"ג וגם זה נמנע ממנו"

"נכון. אתה שואל אותי על פתרון? אולי הפתרון הוא לדעת שזה לא מייצג. כלומר, עדיין, ברוך השם רוב עם ישראל, כשהוא רואה תפילין לא רק שזה לא משהו רע בשבילו, זה משהו טוב. זה מרגש אותו, הוא רוצה להניח תפילין. אבל צריך גם לדעת שכמו שאומרים שנים לימין שמילים מסוגלות לרצוח ולהשפיע.. גם כאן יש קמפיין שאנחנו ממש רואים אותו כל שבוע. רק לאחרונה דיברו על ל"ג בעומר, ועל תהלוכת חב"ד. 'ואהבת לרעך כמוך' לפני ילדים – איזו סכנה. האישה הזאת פשוט לקחה את זה שלב נוסף הלאה"

"ואתה חושב שיש משהו שהציבור הדתי או החרדי, החלק מתוכו שבאמת מנסה לבנות גשר לצד השני, יכול לעשות עוד משהו שלא נעשה בעניין הזה כדי באמת למנוע את הסיטואציות הבלתי אפשריות האלה שראינו הבוקר? יש עוד משהו שאפשר לעשות?"

"אני רוצה להיות לא מקורי ולהאשים את התקשורת. כלומר, אתה מדבר על הציבור הדתי והחרדי? דבר אל כולם. אל הציבור היהודי. האנשים הם אנשים טובים, נחמדים, אוהבי אדם. כולנו היינו בשדות תעופה ואנשים הניחו תפילין ועשו גם דברים אחרים ולא צעקנו איש על רעהו וזאת המציאות בשטח. אבל צריך להיזהר מקיצונים ומסיתים. תדע לך שאני מאמין בחופש הביטוי ולא מרבה להשתמש במילה 'הסתה'. גם ממערכון התפילין בארץ נהדרת לא התרגשתי. מצד שני צריך להיות מודעים למה שקורה כאן. ולדעתי ככל שנתקרב לבחירות המקומיות, נראה יותר ויותר סיפורים כאלה. כי אנשים קיצוניים, אנשי ההדתה והפורום החילוני, מבינים שאין להם אלקטורט בעם, העם לא נמצא איתם, אבל ברשויות המקומיות הם יכולים לגרוף מנדטים. המציאות חזקה מכל סאטירה. קשה לי לדמיין מה תהיה הפרשה הבאה שתשפיע על אותם אנשים קיצוניים".