No Tag To Print

שופר, אילוסטרציה. צילום: יעקב נעומי, פלאש 90

השופר שהוכן מתחת לאפם של הנאצים

סיפורו של השופר שהוכן מתוך מסירות נפש תוך כדי השואה

הייתה זו שנת 1943, ובמחנה העבודה סקרז'יסקו-קמינה היה ברור לכולם שאת חגי תשרי הם לא יזכו לחגוג. אלא שהאדמו"ר מראדושיץ, רבי יצחק פינקלר, גם הוא אסיר במחנה, מתוך תחושה ואמונה שיש לקיים את מצוות התקיעה בשופר ולעורר את מידת הרחמים, החליט שהוא ידאג שבמחנה העבודה ישמע קול השופר השנה.

השגת קרן אייל, הדרושה מבחינה הלכתית לצורך יצירת שופר, היתה משימה מסובכת מאוד. לשם כך שיחדו האדמו"ר ואנשיו את אחד השומרים הפולנים בסכום הכסף שהיה להם. השומר הפולני שלא ידע דבר על הלכות השופר,חזר אליהם כשבידיו קרן של פרה, בה אסור על פי ההלכה לתקוע. רק לאחר שקיבל סכום כסף נוסף, הבריח השומר לתוך המחנה קרן של אייל.

עם קבלת קרן האייל פנה האדמו"ר מראדושיץ אל משה וינטרטר, בן עירו, שעבד במסגריית המחנה, וביקש ממנו להכין את השופר. הייתה זו בקשה לא פשוטה עבור משה, והוא לא נעתר מיד. הכנת חפץ בעזרת כלי עבודה מהמסגרייה או העברת חפץ בין המפעלים לאזור המגורים, היא עבירה על חוקי המחנה, ובאם ייתפס האסיר, הנאצים יהרגו אותו במקום. כך הוא סיפר לימים (גרנטשטין הוד וגבורה עמ' 150) "רבי יצחקל קרא לי ואמר לי בערך כך: משהל'ה, השגנו קרן של איל. אתה עובד במסגריה של המחנה. עליך מוטלת המשימה להתקין שופר כשר לתקיעות בימים הנוראים. יודע אני יפה [אמר הרבי] שהדבר כרוך בסכנת נפשות, ואף על פי כן עליך לקחת על עצמך סיכון זה. […] הייתי נבוך ופרצתי גם אני בבכי". 

עם זאת, על אף הסיכון הרב, הסכים בסופו של דבר משה וינטרטר לקחת על עצמו את המשימה ובאופן חשאיי יצר את השופר מבלי ששמו לב לכך הנאצים. בערב החג, הוא מסר את השופר לידי האדמו"ר. השמועה על קיומו של השופר עברה מפה לאוזן במחנה, וביום המיוחל הצטופפו האסירים להתפלל ולשמוע את האדמו"ר תוקע בשופר. וכך בניגוד לכל החוקים במחנה, ובלי שהנאצים שמו לב לכך, נשמעה תקיעת השופר במחנה העבודה.

השופר נשמר אצל משה וינטרטר בכל התקופה בה שהה כאסיר במחנה סקז'יסקו-קמינה ולאחר מכן גם בבמחנה צ'נסטחובה. כאשר נשלח למחנה בוכנוואלד, לא הצליח לקחת איתו את השופר. לאחר השחרור הועבר השופר מהמחנה לקהילה היהודית בצ'נסטחובה, ומאוחר יותר נלקח על ידי אחד מאנשי הקהילה לארצות הברית.

משה וינטרטר עלה לארץ לאחר המלחמה ובשנת 1977 סייע בהעברת השופר ליד ושם למשמרת עד. שם נמצא השופר עד היום.

המידע נלקח ברובו מאתר יד ושם

It is not Android