בשנים האחרונות קיימת עלייה משמעותית במודעות הציבורית לשואת יהודי צפון אפריקה. לצד התעניינות גוברת מצד בני הדור השני והשלישי, נחשפו בשנים האחרונות חומרי ארכיון רבים השופכים אור חדש על הידע שהיה עד כה בידי החוקרים, ומחקרים חדשים רבים מתבצעים בתחום.

בשיחה עם  אנשי "מרכז תיעוד יהדות צפון אפריקה במלחמת העולם השנייה" במכון "יד יצחק בן צבי" המוביל את המחקר בתחום, הם מספרים על הגורמים לשינוי ביחס לנושא, על הגילויים האחרונים,  הקשרים המורכבים עם חוקרים מוסלמים ועל איך כל זה מתקשר למאבק בהכחשת השואה.

עובדי כפייה יהודים ברחובות תוניס.צילום: ממוריאל דה לה שואה פאריס
עובדי כפייה יהודים ברחובות תוניס.צילום: ממוריאל דה לה שואה פאריס

המרכז לתיעוד יהדות צפון אפריקה במלחמת העולם, שהוקם רק לפני כ-11 שנים,  מתמודד עם ההנחה לפיה לכאורה שפר מזלן של קהילות צפון אפריקה ביחס לגורל יהודי אירופה. אך זו אינה סיבה מספקת להתעלם מגורלם של היהודים שנפגעו. יהודי צפון אפריקה נשלחו למחנות עבודה ומחנות הסגר, גורשו למחנות הריכוז באירופה, ילדיהם נשלחו לעבודות כפייה, רכושם הוחרם ובתיהם הופצצו, וגם הם נאלצו לשים טלאי צהוב.

כניסת הגרמנים לתוניסיה מאוסף דניס ארפי, מכון בן-צבי
כניסת הגרמנים לתוניסיה מאוסף דניס ארפי, מכון בן-צבי

מספר  היהודים שנספו בשואת צפון אפריקה קשה מאוד להערכה. ניתן לומר כי מספר יהודי צפון אפריקה שנספו במחנות עומד על כ-200-250, בעיקר מלוב ותוניסיה, כאשר כ-200 יהודים נשלחו מלוב לברגן-בלזן ומרביתם חזרו.  נוסף עליהם, ישנם יהודים ממרוקו ואלג'יריה ששהו בצרפת ועם פרוץ המלחמה לא יכלו לשוב לביתם ונלקחו כיהודים צרפתים למחנות באירופה.  מספרם המדויק לא ידוע . מאות יהודים נהרגו מהפצצות על הערים בהם גרו, בעיקר  בלוב ובתוניסיה.  בלוב נספו כ-400-600 יהודים במחנה מעצר גדול בו פרצה מחלת הדיזנטריה. כמעט כל יהודי תוניסיה ולוב הוכרו כניצולי שואה וזכו לפיצוי חד-פעמי וכיום נאבקים יוצאי תוניסיה בחוק הקובע שהזכאות להכרה כניצול שואה ניתנת רק  למי שעלו ארצה לפני 1953. לעומת זאת, עבור קצבה קבועה של פיצוי עבור הסבל בתקופה, הוכרו כזכאים רק מאות ניצולים מתוניסיה ומלוב.

פרופסור חיים סעדון. צילום: מכון יד בן-צבי
פרופסור חיים סעדון. צילום: מכון יד בן-צבי

 בשיחה עם פרופ' חיים סעדון המשמש כמנהל "מרכז תיעוד יהדות צפון אפריקה במלחמת העולם השנייה" וכדיקן הלימודים באוניברסיטה הפתוחה הוא מספר כי "בעשור האחרון המחקר מאוד התקדם ויש בו הרבה עניין".

"המחקרים העיקריים על יהודי צפון אפריקה במלחמת העולם השנייה נעשו בשנות ה-80' ושנות ה-90' של המאה הקודמת", הוא מספר. "אלו מחקרים מצוינים אך בזמן שנעשו רוב הארכיונים החשובים לתקופה היו סגורים ורק  ב-12 השנה האחרונות למעשה ישנה מגמה לפתוח את הארכיונים שעוסקים בתקופה הזו".

מחנה שבויים במדבר המערבי בלוב
מחנה שבויים במדבר המערבי בלוב

 

המגמה השנייה עליה מדבר סעדון קשורה בשינויים בשיח הישראלי. "בגלל הגיל ההולך ומתבגר של האנשים שחוו את התקופה, ובגלל שאנשי הדור השני והשלישי  שואלים יותר שאלות וגם בגלל שפוליטיקאים הכניסו את הנושא הזה לסדר היום של הכנסת", מתאר סעדון את התמורות שהביאו לעניין הרב בגורל יהודי צפון אפריקה. סעדון כורך את ההתעניינות ההיסטורית המחודשת בהתעוררות של השיח המזרחי בשנים האחרונות. לדבריו ישנה גישה מסוימת לפיה המאבק על ההכרה בשואת צפון אפריקה ובפיצויים המגיעים לניצולים קשורה גם במאבק המזרחי הכללי.  "ללא ספק, יש כאן שיח חזק מאוד ומשמעותי מאוד, ולשיח המזרחי הזה בהחלט יש מקום. אפשר לאהוב אותו יותר או לאהוב אותו פחות – אני היסטוריון ולי מה שחשוב זו מידת הדיוק ההיסטורי שיש בדברים", הוא מדגיש.  

סעדון מספר כי אחד מן המחקרים העיקריים עליהם הוא עמל קשור ביהודים שפעלו במחתרת האנטי-גרמנית ואנטי-צרפתית שפעלה בצפון אפריקה. "לאחרונה מצאתי חומר על פעילות של רשת דומה בתוניסיה", הוא מגלה. "מדובר בחומר מרתק מפני שיש שם ראיונות עם אותם פעילים. מישהו אסף בעבר את החומר הזה והוא לא היה נגיש לחוקרים, ועכשיו הוא פתאום הופך להיות נגיש".  

פלישת בעלות הברית לצפון אפריקה. מבצע לפיד, נובמבר 1942
פלישת בעלות הברית לצפון אפריקה. מבצע לפיד, נובמבר 1942

האם ניתן לדבר על המושג 'שואה' בלוב, באלג'יריה, בתוניסיה ובמרוקו בנשימה אחת מבלי להתייחס להבדלים בין הארצות האלה?

"אנחנו מנסים למצוא מה היה הסבל היהודי הקונקרטי בכל ארץ וארץ, ומגלים את ההבדלים המאוד מאוד גדולים בין לוב אלג'יריה, תוניסיה ומרוקו – כל ארץ סבלה באופן שונה. אני יכול לומר בצורה מפורשת שיהודים ממרוקו לא הושמדו לא במחנות באירופה ולא במרוקו עצמה. הגרמנים לא הגיעו למרוקו.  לעומת זאת כן היו בלוב ובתוניסיה. חוקי וישי היו מאוד קשים באלג'יריה ולעומת זאת, פחות קשים במרוקו ובתוניסיה,  ולא הוחלו בלוב. כשנכנסים לפרטים, ההבדלים הם משמעותיים וזה התפקיד של ההיסטוריון גם לתת לציבור את המידע ההיסטורי המדויק בנושאים האלו".

מדוע בכל זאת בציבוריות הישראלית השואה לא נכרכת עם יהודי צפון אפריקה?

"מצד אחד ניתן לומר שהגרמנים – הם גרמנים בכל מקום. אז נכון שלא היה מימד של השמדה של יהודים כמו באירופה, אבל אי אפשר לומר שזו לא שואה כי הגרמנים הם אותם גרמנים, והאידיאולוגיה הנאצית היא אותה האידיאולוגיה. עם זאת לגרמנים לא הייתה תכנית לכבוש את צפון אפריקה. הפתרון הסופי נכון לכל העולם, השאלה היא מה בא לידי ביטוי באופן מידי".

"עוד נשוב". כתובת גרמנית בלוב
"עוד נשוב". כתובת גרמנית בלוב

הזכרת את נושא הארכיונים שנפתחו בשנים האחרונות. מדובר בעיקר בארכיונים שנמצאים באירופה, לחוקרים של מזרח אירופה יש גישה פיזית לארכיונים, אך לחוקר ישראלי יש קושי ממשי להגיע לארצות מוסלמיות, איך מתמודדים?

"אנחנו עושים זאת באמצעות גורמים שלישיים ונעזרים בהם להשיג חומרים מסוימים. עדיין מדובר בקושי וזהו קושי אמיתי.  עם זאת זהו קושי שצריך לקחת בפרופורציה, מדינות צפון אפריקה היו באותה תקופה תחת שליטה קולוניאלית ועיקר החומר החשוב שנוצר נוצר על ידי הגורם הקולוניאילי".

תמר פוקס האחראית על קשרי החוץ במרכז, מספרת על תמונה מחקרית שהופכת מורכבת יותר ויותר לאור הממצאים המתגלים בשנים האחרונות. דווקא ביומנים שנכתבו על ידי קצין גרמני בשם וולטר ראוף שהוצב בתוניסיה בזמן הכיבוש הנאצי ונמצאו לאחרונה, ניכר לדבריה כי "הקצין הגרמני לא ממש התעניין ביהודים".  פוקס משווה את יומנו של ראוף  ליומנו של היהודי התוניסאי קלמנט חורי, שתיעד את מאורעות הכיבוש הנאצי (יומנו של חורי תורגם והוצא לאור לפני מספר שנים בהוצאת מכון יד בן-צבי, ע"ד). לפי פוקס השוואת שני היומנים מגלה "תמונה מורכבת יותר":  בעוד שהקצין הגרמני "כמעט ולא מתייחס לסוגיה היהודית ורואה את הדברים בצורה מאוד מאוד קרה והתיעוד שלו מאוד מאוד מתומצת, אצל חורי נתפשים האירועים כעניין משמעותי, הוא מדבר על החשש ואי הוודאות".

פרופסור חיים סעדון. צילום: מכון יד בן-צבי
פרופסור חיים סעדון. צילום: מכון יד בן-צבי

מדוע בעצם בעדות הגרמנית אין התייחסות רבה לעניין היהודי?

"קשה לומר בוודאות. אני חושבת שזה קשור לכך שהמציאות הייתה מאוד מורכבת. ראוף היה מוקף בבעלות הברית ויש לו הרבה מאוד דאגות אחרות מעבר ליהודים וזה בא לידי ביטוי ביומן שלו".

בימים אלה עמלים במרכז על כנס עתידי שצפוי להתקיים בברלין בסוף השנה. לפי פוקס "זהו כנס חוקרים ראשון מסוגו שידון במדיניות הגרמנית בצפון אפריקה לפני ובמהלך מלחמת העולם השנייה. בין השאר אנחנו רוצים לשלב גם חוקרים מוסלמים מצפון אפריקה שיוכלו לפתח את המחקר ולהגיע גם לחומרים ולארכיונים שלנו אין גישה אליהם".

ולטר ראוף מפקד ה-אס.אס בתוניסיה. צילום: מכון יד בן צבי
ולטר ראוף מפקד ה-אס.אס בתוניסיה. צילום: מכון יד בן צבי

איך מגיבים חוקרים מוסלמים לניסיונות ליצור קשר מישראל?

"הם נזהרים מאוד. אנחנו לא מציגים עצמנו כמייצגים את ישראל ובכנסים מנסים מאוד מאוד לשמור על חשאיות ולא לפרסם את ההשתתפות שלהם אבל יש קשר מאוד מאוד הדוק, גם מבחינת איסוף חומרים וגם מבחינת התעניינות שלהם בתחומים האלה ובשנים האחרונות זה הולך ועולה. אני לא יכולה להגיד שזה לא מסוכן עבורם במידה מסוימת ויש כאלו שבתקופות מסוימות נמצאים יותר או פחות בקשר בהתאם למה שקורה במדינות שלהם. אצל החוקרים שאנחנו בקשר אתם יש הרבה מאוד נכונות והרבה מאוד חשש. לפי פוקס קידום העיסוק של חוקרים צפון-אפריקאים בתחום יכול לסייע רבות במאבק בהכחשת שואה בעולם הערבי".

"זה לא משהו שאתה יכול להכחיש אם אתה חלק ממנו", היא מסבירה. "אנחנו מקווים שהחשיפה לחומרים תביא אותם לעסוק בחלק מההיסטוריה שלהם. היחסים בין מוסלמים ליהודים הם חלק גם מההיסטוריה של הקהילות המוסלמיות, אבל החוקרים האלה נולדו למציאות שבה בצפון אפריקה אין יהודים".

עמוד הפייסבוק בערבית של המרכז,
עמוד הפייסבוק בערבית של המרכז.

הכנסים ותכניות המחקר המשותפות אינם הדרך היחידה בה משתפים במרכז פעולה עם העולם המוסלמי. המרכז מפעיל עמוד פייסבוק בשפה הערבית שזוכה לתשומת לב רבה בקרב הגולשים. לפי פוקס, אמנם חלק גדול מהתגובות מכיל דברי נאצה והכחשת שואה, אך לצד זאת ישנן גם פניות חיוביות ומעניינות רבות. לעתים, היא מספרת, אותו גולש שכותב בעמוד הפומבי דברי נאצה, פונה בהודעות הפרטיות ומציע לתרום מידע.

את ניסיונות ההשוואה בין קורותיהם של יהודי צפון אפריקה לשואת יהודי אירופה מסכמת פוקס: "תמיד מנסים להשוות את מצבם של יהודי צפון אפריקה לאירופה, כן סבלו או לא סבלו, אני חושבת שמה שהכי חשוב להראות הוא שהקושי היה שונה, התמונה בצפון אפריקה שונה".



עדי דניאל

עדי דניאל

עורכת חדשות באתר ערוץ 20