במסגרת ספר ההלכות שלו, הרמב"ם מלמד אותנו, לא רק מה לעשות, אלא גם מה לומר. בלימוד שלנו היום ובשלושת הימים הבאים, אנחנו פוגשים מעין סידור שערך הרמב"ם – פירוט של סדר התפילות בכל ימות השנה – ימי חול, שבתות וחגים.

אחד העקרונות שהנחו את חז"ל בקביעת סדר התפילה הוא מה שהם מכנים "הצורך לסמוך גאולה לתפילה". הכוונה היא להצמדת שני חלקים מסוימים בתפילה זה לזה. בתפילת שחרית ובתפילת ערבית, אחרי קריאת שמע אנחנו מזכירים את יציאת מצרים וקריעת ים סוף, ואחרי כן נעמדים לאמירת החלק המרכזי של התפילה – תפילת עמידה. חכמים אומרים שחשוב שהתפילה תבוא מיד אחרי אזכור הגאולה שגאל אותנו אלוקים ממצרים. ומדוע? בגלל שכך נבקש את הבקשות שלנו מתוך אמונה שאלוקים הוא טוב ושאלוקים יכול. אם לא נקדים את האזכור של הגאולה שכבר זכינו לה בעבר, התפילה שלנו עלולה להיות נגועה בחוסר אמונה. אנחנו עלולים לבקש חלילה מתוך ספק ברצונו של אלוקים להיטיב לנו או ביכולתו לעשות זאת. אבל כשאנחנו מבקשים אחרי תיאור הניסים והנפלאות שעשה לנו בעבר, אנחנו פונים אליו מתוך אהבה, ומתוך ביטחון באהבה שהוא אוהב אותנו.

חכמים מדמים זאת לדפיקה על דלתו של מלך לפני הפנייה אליו. אזכור יציאת מצרים כביכול "מזמין" את אלוקים להקשיב לבקשות שלנו.

מערכת ערוץ 20

מערכת ערוץ 20