דף הבית > מורשת > הרמב"ם היומי – הלכות רוצח ושמירת הנפש, פרק י'

הרמב"ם היומי – הלכות רוצח ושמירת הנפש, פרק י'

מה פירוש הודעתם של בית הדין והזקנים "ידינו לא שפכו את הדם"? נתי רביץ מסביר

מספרים על מורה שנכנסה לכיתה ושאלה מי שבר את הלוחות?
."זה לא אני, המורה!" צעק מהשורה האחרונה תלמיד, שניסה להינצל מעונש, אך רק סיבך את עצמו.

אם נמצא אדם הרוג, ולא ידוע מי רצח אותו, עומדים בית הדין והזקנים של העיר הקרובה, וכחלק מטקס גדול רוחצים ידיים ומכריזים – "ידינו לא שפכו את הדם".

"וכי על דעתנו עלתה, שזקני בית דין שופכי דמים הם?" שואלת המשנה. מה הצורך להודיע את המובן מאליו? זה חלילה עלול להיראות כמעט כצדקנות, כמין התהדרות בניקיון כפיהם, בכך שלא הם אשמים, במקום לבחון מי כן אשם.

אבל האמת הפוכה לגמרי. הודעתם של בית הדין והזקנים "ידינו לא שפכו את הדם" היא נטילת אחריות במובן העמוק ביותר. חז"ל מבארים שפירוש המילים הללו הוא – " לא ראינוהו ופטרנוהו בלא מזונות ובלא ליווי", כלומר "לא התרשלנו בדאגה כלפיו". פירושו של רש"י חריף עוד יותר. לדבריו מתכוונים הזקנים לומר שאילו שלחו אותו בלא מזון, היה עליו לשדוד כדי להשיג אוכל, ואולי היה נהרג מפני כך.

כלומר, אם מישהו נאלץ לפשוע, ומפני כך מסתבך ונרצח, עלולים מנהיגי הציבור להיות אחראים אפילו לדבר הזה.

מערכת ערוץ 20

מערכת ערוץ 20

אולי יעניין אותך גם

זמני כניסת ויציאת שבת חזון, וגם: זמני הצום

אלו זמני כניסת שבת חזון ויציאתה, וכן זמני צום תשעה באב שנכנס במוצאי השבת ויוצא עם שקיעת השמש ביום ראשון | פרשת דברים, ט' באב, 20-21.7.2018