דף הבית > מורשת > הרמב"ם היומי – הלכות רוצח ושמירת הנפש, פרק ט'

הרמב"ם היומי – הלכות רוצח ושמירת הנפש, פרק ט'

מצוות עגלה ערופה היא מהחוקים הקשים להבנה, מדוע? גולן אזולאי מסביר

אילו שמעתם על פרשיית רצח מסתורית והתבקשתם לערוך רשימה של בעלי תפקידים שיעזרו לפענח אותה, את מי הייתם כוללים בה? כנראה שפרה ושוחט לא הייתם מכניסים, נכון?

אלא שלא תמיד זה היה כך. על פי התורה, כשנמצא הרוג ולא ידוע מי הרג אותו, יוצאים חמישה זקנים מבין הדין הגדול בירושלים ומודדים את המרחק מההרוג לערים סביבו. אחרי כן קוברים את ההרוג במקום שבו הוא נמצא, ודייני בית הדין של העיר הקרובה מביאים עֶגלה, מורידים אותה לנחל הזורם בחוזקה, ועורפים אותה שם.

הדיינים וזקני אותה עיר רוחצים את ידיהם ואומרים את מילות התורה: "ידינו לא שפכו את הדם הזה, ועינינו לא ראו". בכך הם מעידים שלא שילחו את ההרוג מעירם ללא אוכל או ללא ליווי ושמירה. כלומר, הם מעידים שלא גרמו למותו.
אחריהם מבקשים הכוהנים: "כפר לעמך ישראל אשר פדית, ה'".

עושה רושם שלא רק פרשיית הרצח היא תעלומה קשה לפיצוח, אלא גם פשר המצווה המיוחדת הזאת. אכן, רבים מגדולי ישראל ציינו שמצוות עגלה ערופה היא מהחוקים הקשים להבנה. עם זאת, חלקם הציע כיוונים שונים.

הרמב"ם מבאר בספר מורה נבוכים שה"טררם" הגדול סביב העניין נועד ליצור התעסקות ציבורית, שאולי תסייע לחשוף את זהות הרוצח.

מערכת ערוץ 20

מערכת ערוץ 20

אולי יעניין אותך גם

האמא של כולם: הילולה לזכרה של רחל אמנו

השבת, יא' בחשוון, יחול יום פטירתה של רחל אמנו. משטרה וכוחות הצלה כבר ערוכים לאלפי המתפללים שצפויים לפקוד את הקבר במהלך סוף השבוע. מנהל אתר הקבר: "אפשר לאפיין את המבקרים מכל צבעי הקשת: חרדים, דתיים וחילונים"