כשאלי הציג בפני בית הדין שטר על החוב שחייב לו נפתלי, הוא חשב שבזה ייגמר הסיפור. אלא שנפתלי טען שהשטר בכלל מזויף.

שני עדים היו חתומים על השטר – נחשון ואמנון, וכדי לתת לַשטר תוקף נדרש לוודא את מהימנות החתימות. לשם כך צריך החותם עצמו לאשר שזאת חתימתו, או שיעידו על כך שני עדים אחרים.

נחשון הגיע לבית הדין והעיד שאחת משתי החתימות אכן שייכת לו. ומה לגבי החתימה של אמנון? נחשון העיד גם עליה, יחד עם עד נוסף.

אז הכל מצוין, לא? נחשון מעיד על החתימה שלו, ויש לנו שני עדים על החתימה של אמנון – נחשון ואדם נוסף.

לא, לא הכל מצוין.

ישנה כאן בעיה הלכתית-משפטית קצת חמקמקה.

כשהתורה מצריכה שני עדים, המשמעות היא גם שכל אחד מהם חייב למלא רק חצי מפונקציית העדות. במקרה שלנו נחשון העיד על החתימה שלו, ובזה עשה חמישים אחוז מהעבודה, אבל הוא הצטרף גם לעדות על חתימתו של אמנון, ולכן עדותו של נחשון תופסת נפח של יותר מחמישים אחוז. אם  על חתימתו של אמנון היו מעידים שני עדים אחרים, הכל היה בסדר, שכן חצי מהעדות על מהימנות השטר הייתה שייכת לנחשון, וחצי לזוג העדים, אבל כשנחשון עצמו הוא אחד מהם, זה לא הולך.

 

מערכת ערוץ 20

מערכת ערוץ 20