לא בכל מקרה ניתן להגיש ערעור על פסק דין שניתן בבית משפט בישראל, וגם כשהדבר מותר, האפשרות להציג ראיות חדשות מצומצמת ביותר. על פי ההלכה, לעומת זאת, אין הגבלה לאפשרות לסתור הכרעת דין, ובכל רגע שבו אדם מוצא ראיה חדשה, הוא רשאי להציג אותה ולערער על הפסק שניתן.

אז אולי, כדי לחסוך את כאב הראש הזה, יודיעו הדיינים לתובע ולנתבע שעליהם להציג את הראיות שלהם בפרק זמן קבוע מראש, נניח שלושים יום? אולי באופן כזה, אם יפספסו בעלי הדין את חלון ההזדמנויות, לא יוכלו להביא ראיות נוספות?

לא, אומר הרמב"ם, "מה יעשה אם לא מצא בתוך שלושים, ומצא לאחר שלושים?"

היחיד שעלול למנוע מבעל דין להביא ראיות חדשות, זה הוא בעצמו. אם שאלו הדיינים את אחד הצדדים אם יש לו הוכחות או עדים, ואמר שאין לו, ואחרי כן הפסיד בתביעה, ופתאום הוא מעוניין להציג הוכחות או עדים חדשים, כבר לא נקבל את דבריו.

אך גם לכך יש הסתייגות. אם את הראיה החדשה מצא בעל הדין במקום שלא היה נגיש לו עד עכשיו, הוא רשאי לטעון שכשאמר שאין לו הוכחות נוספות, התכוון שהן לא היו ברשותו. במקרה כזה נבחן בכל זאת את ההוכחות החדשות שהוא מציג.



מערכת ערוץ 20

מערכת ערוץ 20