אנחנו נוטים להתרגז כשמישהו חושב שהוא מבין אותנו טוב מאתנו. ובכל זאת, בהלכה אנחנו לפעמים צריכים להחליט מה התכוון אדם, גם כשהוא טוען שהתכוון למשהו שונה.

הכלל ההלכתי קובע שמי שמוכר, עושה זאת בעין יפה. לכן אם מכר אדם לחברו בור באמצע השדה שלו, הקונה מקבל עם הבור גם את זכות המעבר אל הבור דרך שדה המוכר.
המוכר לא יוכל לטעון – "מכרתי לך את הבור בלבד, ועליך לקנות ממני גם את הדרך אליו".

ומה אם מכר אדם חלקות סמוכות לשני אנשים יחד, והאחד צריך לעבור בשדה חברו כדי להגיע לשדה שלו? כאן לא ניתן לומר שהמוכר היה "לארג'" עם אחד והעניק לו גם דרך מעבר, שכן יהיה זה על חשבון האחר.

העיקרון הזה היה חלק ממה שהנחה את בית הדין האזורי בירושלים באחד מפסקיו. התובע רכש קרקע באזור שיועד להיות יישוב בשומרון, מבלי שצוין היכן בדיוק. כשהוקם היישוב תבע הרוכש לקבל קרקע באזור מועדף, על סמך העיקרון, שהמוכר, מוכר בעין יפה.
ואולם בית הדין הכריע שמכיוון שאנשים רבים קנו יחד את הקרקעות שעליהן הוקם היישוב, לא ניתן לומר שעינו של המוכר הייתה יפה כלפי אחד מהם יותר מכלפי אחר.

מערכת ערוץ 20

מערכת ערוץ 20



:עוד באותו נושא