למדנו שמכירה צריכה להיות ממשית, ולא "לופט געשעפט (Luft gesheft)" – עסקי אוויר. לא ניתן למכור דבר שלא בא לעולם.

והנה, אומר הרמב"ם, אמנם לא ניתן למכור פירות פרדס לפני שצמחו, אך אפשר למכור פרדס לפירותיו, כלומר, שהפירות שיגדלו בו יהיו שייכים לקונה, וגוף הפרדס יישאר בבעלות המוכר.

קצת מתחכם, לא?

האם לא מדובר בהתפתלות לשונית בלבד? מה ההבדל בין האמירה שהפירות שיגדלו מכורים מעכשיו, לאמירה שהפרדס מכור רק לעניין הפירות שיגדלו בו.

יש הבדל, והוא ממשי מאוד.

מכירת פירות פרדס שעוד לא צמחו, אינה מקנה זכות בפרדס עצמו, ולכן איננה תקפה.

לעומת זאת, מכירת פרדס לפירותיו היא מכירת גוף הפרדס, ומקנה לרוכש את זכות השימוש לנטיעה וכדומה.

אך אם כך נשאל הפוך – מה ההבדל בין מכירת הפרדס לעניין פירותיו למכירתו הגמורה?

גם כאן יש הבדל ממשי. הקונה את גוף הפרדס, ואפילו לתקופה קצובה, רשאי לעשות בו כרצונו, ובכלל זה לבנות ולעשות שינויים בקרקע, ואילו הקונה פרדס לפירותיו רשאי לזרוע ולנטוע, אבל לא לחולל שינויים בקרקע עצמה.

כשהגדרות הלכתיות נראות לנו דומות מדי, זה צריך לאתגר אותנו לחפש את ההבדל. ההגדרות מדויקות, וההבדלים ממשיים ומעשיים

מערכת ערוץ 20

מערכת ערוץ 20



:עוד באותו נושא