אחד מגדולי ישראל באירופה בדורות הקודמים היה אומר – כששולחים אליי מכתבים מארצות אחרות פונים אליי בתור "רבם של כל בני הגולה", כשאני מקבל איגרות מבני המדינה, הם מתארים אותי כ"רב הגאון",

אנשי העיר שלי מכנים אותי "מורנו ורבנו" ואנשי העיירה קוראים לי "כבוד הרב".

אבל אשתי, אשתי פשוט קוראת לי פנחס. רק היא מכירה אותי באמת.

חז"ל מספרים על אדם ששכב על ערש דוויי, ולפני פטירתו ציווה לתת את נכסיו לטוביה. רגע, איזה טוביה בדיוק?!

כבר אין את מי לשאול, נפטר המסכן.

אך הנה בא איזה טוביה, ואומר שבו מדובר. במקרה כזה, יינתן לו הרכוש, ואפילו אם יש אנשים נוספים בשם זהה בעיר, איננו חוששים לכך.

ומה אם ציווה החולה לתת את נכסיו לטוביה, אך זה שהגיע לתבוע את הנכסים מוכר לכולם בתור הרב טוביה? במקרה כזה, אומר הרמב"ם, כנראה לא לרב טוביה התכוון החולה, שהרי בוודאי לא היה מרשה לעצמו "לשבור דיסטאנס" ולכנות את הרב בשמו הפרטי.

רגע, רגע, זה לא סוף הסיפור. אם מדובר באדם שקרוב לאותו רב טוביה עד  שאולי הוא רגיל לכנות אותו בשמו, כנראה שבכל זאת אליו התכוון הנפטר, וטוביה, סליחה, הרב טוביה, יזכה בנכסים.

 

מערכת ערוץ 20

מערכת ערוץ 20


רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו לקבוצת וואטסאפ או טלגרם שלנו.