כולנו בני אדם, וקורה שאנחנו רבים גם אם זה ממש לא כיף לנו.

ובזמן מריבה, מי שעד לפני רגע היה אהוב, עלול להיראות בעינינו סוג של מפלצת ואנחנו לפעמים מתחרטים על זה שהיינו נחמדים אליו עד עכשיו. קצת לא נעים להודות, אבל לפעמים גם בא לנו לבקש ממנו בחזרה מתנות שנתנו לו. צובט לנו בלב לחשוב עליו קורא בספר עם ההקדשה שכתבנו לו.

לרוב, נתינת מתנה היא "בלי חרטות". אבל יש לכך יוצאים מן הכלל.

מתחת לחופה אנחנו עורכים בימינו שני טקסים שונים – קידושין ונישואין. בנתינת הטבעת ואמירת "הרי את מקודשת לי" מתקדשת הכלה לחתן, אך הנישואין בפועל הם שלב נוסף שמתרחש בחופה, ובימי חז"ל בין שני השלבים הפרידה כשנה שלמה.

במשך השנה היה מקובל שהחתן שולח מתנות, ובעיקר תכשיטים, לכלתו.

ומה אם בסוף התפנצ'ר העסק ואחד הצדדים התחרט וביטל את החתונה, או חלילה נפטר בינתיים? במקרה כזה, אותן מתנות שקיבלה הכלה מיד האהוב שלה, יחזרו אליו, כיוון שניתנו במחשבה שסיפור האהבה הזה ייגמר בחתונה.

נו, עם כל הצער שבסוף העצוב הזה, לפחות הוא לא ייתקל בה ברחוב כשלצווארה השרשרת המהממת שקנה לה…

 

מערכת ערוץ 20

מערכת ערוץ 20