יש איסורים בתורה, שלפעמים נדמה לנו שאם נתעלם מקיומם, לא נדבר עליהם ולא נזכיר אותם, הם ייעלמו איכשהו… ככה זה למשל עם לשון הרע. כולם יודעים שאסור לומר לשון הרע, אבל מי בכלל מנסה לסתום את הפה ולא לומר מה הוא חושב על המוסכניק המנוול הזה שסידר אותו?

ההלכה מחמירה באיסור אמירת לשון הרע הרבה יותר מהחוק הישראלי. פשוט לא אומרים דברים רעים על אנשים אחרים, אפילו לא אם מדובר באמת גמורה, אלא אם יש צורך מיוחד ובצירוף תנאים מאוד מסוימים.

אבל מי בכלל יכול לעמוד בזה, ואיזה מין היגיון יש בהלכה כזאת?

רבי ישראל בעל שם טוב חי לפני בערך שלוש מאות שנה, והוא מייסד תנועת החסידות. הבעל שם טוב הוסיף ממד עומק לקיום המצוות, ללימוד התורה ולעבודת אלוקים. בין השאר הוא מסביר שהכיעור והפגמים שאנחנו רואים בעולם ובאנשים מסביב, מספרים עלינו יותר משהם מספרים עליהם. זה מפתיע אבל בעצם גם לא ממש מפתיע. אנחנו הרי יודעים שישנם אנשים שמקטרים בכל מצב, ומוצאים תמיד סיבה להתלונן, ושמנגד ישנם אנשים שרואים רק טוב בכל מקום. האיסור לומר לשון הרע מכריח אותנו להפסיק לחפש את הפגמים מחוץ לנו, ובמקום זאת, להפנות מבט אמיץ אל תוכנו, ולעשות עבודת תיקון אישית.

מערכת ערוץ 20

מערכת ערוץ 20