דף הבית > מורשת > הרמב"ם היומי – הלכות גזילה ואבידה, פרק ד'

הרמב"ם היומי – הלכות גזילה ואבידה, פרק ד'

מתי מחייבת התורה את התובע להישבע ומתי את מהנתבע? גולן אזולאי מסביר

אתם יודעים, לפעמים זאת מילה מול מילה, ועכשיו לך תוכיח.

השוטר שאומר שעברת באדום, כשברור לך שזה היה עדיין צהוב.
או הלקוח, שטוען שהתחייבת לסיים את הפרויקט השבוע, ואתה מוכן להישבע שדיברתם על סוף החודש.

להישבע, באמת לפעמים זה הפתרון.

יש כמה מקרים שבהם תובעת התורה מהנתבע להישבע שאינו חייב לתובע, ובכך הוא נפטר מלשלם. אבל חכמים תיקנו שבועה במקרים נוספים.

אם עדים ראו גנב יוצא עם רכוש מביתו של אדם, אבל אף אחד לא ראה מה בדיוק הוא לקח אתו, על פי עקרונות היסוד של דיני ממונות, אין איך להוציא ממנו את מה שגנב, הרי "המוציא מחברו, עליו הראיה" – כלומר, מי שטוען שאדם אחר חייב לו כסף, הוא זה שצריך לספק הוכחות, ובסיפור שלנו, אמנם ברור שהמנוול לא יצא מהבית בידיים ריקות, אבל גם אין איך להוכיח מה הוא לקח.

מה עושים?

חז"ל נחלצו להגנת הנגזל וקבעו שבמקרה כזה הוא יוכל להישבע מה הדברים שנגנבו ממנו, והגנב ייאלץ להשיב אותם או לשלם עליהם.

זאת דוגמה לכך שהתורה הציבה עקרונות יסוד עמוקים ונצחיים, והותירה לחכמים מרחב לתקנות ולגזירות, שמשלימות את העקרונות הללו, ובאופן מיוחד בכל מה שנוגע לחיי חברה תקינים, ולדינים שבין אדם לחברו.

מערכת ערוץ 20

מערכת ערוץ 20

אולי יעניין אותך גם

נחנך מצפה לזכרה של דפנה מאיר הי"ד

נוער עתניאל חנך ביישוב מצפה לזכרה של דפנה מאיר הי"ד שנרצחה בפיגוע דקירה בפתח ביתה לפני כשנתיים וחצי. בני המשפחה נחכו במעמד המרגש. בתה רננה: "מרגש לראות הנצחה בדרך של חיים"