הדברים נכתבים בכאב רב, מתוך מחשבה רבה ולא כלאחר יד, ולאחר התייעצות עם כמה וכמה תלמידי חכמים. המאמר הזה החל להיכתב לפני כשנה, ומפורסם כעת לבקשת כמה תלמידי חכמים גדולים, בגלל חומרת הנושא והשלכותיו הציבוריות
רבים הגיבו על המאמר "מה עובר על הרב אליעזר מלמד?", ולצד התגובות החיוביות והמחזקות הרבות (ותודה לכולם!), יש גם מתנגדים רבים לדברי שהעלו טענות שונות, ובהן השאלה המטרידה – למה לעשות את הדיון בצורה פומבית? למה לא לדבר עם הרב מלמד ישירות?
זו שאלה מאוד חשובה, כי היא נוגעת לנקודה העיקרית בכל הפרשייה הכאובה הזו. הדברים נכתבים בכאב רב, מתוך מחשבה רבה ולא כלאחר יד, ולאחר התייעצות עם כמה וכמה תלמידי חכמים, שרובם גדולים ממני בתורה ובשנים. המאמר הזה החל להיכתב לפני כשנה, ומפורסם כעת לבקשת כמה תלמידי חכמים גדולים, בגלל חומרת הנושא והשלכותיו הציבוריות. למרבה הצער באתרי החדשות של הציבור הדתי-לאומי סרבו לפרסם את המאמר, בעיקר בשל חשש להתעמת עם ערוץ 7, ועצוב לראות שיש מדיניות של השתקה והשתלטות אגרסיבית על השיח הציבורי.
האמת היא שניסיתי לדבר עם הרב מלמד, לא פעם ולא פעמיים, והוא פשוט לא מאפשר זאת. לא רק בעניינים שקשורים בו, אלא גם בעניינים כלליים. בחלק מהמקרים ניסיתי ליצור איתו קשר בעקבות שאלות של תלמידי בישיבה הקטנה "דרך חיים" בשעלבים, שיצאו נבוכים פעם אחר פעם מפסקים והתבטאויות שלו שפגעו באמון שלהם בעולם הרבנות. עשיתי לאורך השנים כמה וכמה ניסיונות להיפגש איתו, או לפחות לשוחח עמו טלפונית, ונמסר לי ע"י בני ביתו וצוות ישיבתו שאין שום אפשרות כזו, פרט לשליחת מייל. אגב, גם במייל הוא לא נגיש, ולא-פעם הוא מתעלם ממיילים, גם של רבנים, או שולח את תלמידיו לענות לרבנים מכובדים במייל במקומו! באחת הפעמים ביקשתי ממנהל ישיבתו לדבר איתו על עניין כללי, לא משהו שיש בו טענה כלפיו. זה היה בתקופה שעדיין לא התגלעו המתחים בינו לבין רוב רבני המגזר, כך שלא היה רקע קודם שימנע שיחת טלפון פשוטה בינינו. תשובתו של המנהל היתה שאני אומר לו, למנהל, מה אני רוצה, הוא יעביר את הדברים לרב מלמד, הרב מלמד יענה לו, והוא יעביר לי את התשובה. כששאלתי אותו אם זה נשמע לו נורמלי, תשובתו היתה שזה הנוהל הקבוע אצל הרב אליעזר מלמד. זה נשמע סביר?? מישהו מכיר רב נוסף בציבור שלנו שמתנהל כך?? יש למישהו הסבר לדבר הזה?? אפשר לדבר עם כל תלמיד חכם בציבורנו, כולל הגדולים ביותר וכולל זקני הדור, והיחיד שלא מאפשר זאת הוא הרב אליעזר מלמד! מה זה צריך להיות?? אפשר לומר שזו זכותו להתנהל כך, אבל על ענווה גדולה זה לא מעיד.
חשבתי שאולי בגלל שאני קצת צעיר ממנו, אולי אין זה מכבודו לדבר עם אנשים כמוני. תמוה, מקומם, אבל אולי זה מתקבל על דעתו. אך כשהתברר לי שגם עם אחד הרבנים הבולטים ביותר בציבור שלנו, שגדול ממנו בחכמה ובשנים, הרב מלמד מסרב לדבר, ואותו רב היה צריך לחכות במשך שבוע שלם(!) ולשדל את מקורביו כדי לאפשר לו לדבר איתו, וכך הוא נוהג גם עם רבנים נוספים, גדולים ומבוגרים ממני וממנו, כולל רבנים שכיהנו במועצת הרבנות הראשית(!), הבנתי שמדובר פה בבעיה ובתופעה חסרת תקדים בכל קנה מידה. כך למשל, כשאחד מרבני השומרון היה צריך לדבר איתו בעניין שקשור לשניהם כרבני האיזור, הוא נאלץ לדבר עם הרבנית, שהעבירה את דבריו לרב מלמד, והיא אליו חזרה, וחוזר חלילה. ככה מלבנים עניינים ציבוריים? זו דרך ארץ? יש לזה אח ורע בעולם הרבנות? דמות חשובה ומרכזית בציבור כמו הרב שהוזכר לעיל, שהוא בעל תפקיד משמעותי ביותר בעולם התורה והרבנות, צריך להתחנן שבוע שלם כדי שהרב אליעזר מלמד יסכים לדבר איתו?? לאן הגענו??
אבל האמת שזו רק דוגמה אחת מיני רבות לחוסר ענווה וחוסר דרך ארץ. מי הסמיך את הרב מלמד לפסוק לכל הדור? הכשרות של כלל ישראל היא עסק פרטי שלו? הכותל הוא עסק פרטי שלו? איפה הענווה? לפני כשלוש שנים הקימו רבני צהר מערך כשרות שיתחרה ברבנות. בתגובה יצאו זקני הרבנים שליט"א, כולל המתונים שבהם, בדרישה מארגון צהר שיבטל את מערך הכשרות שלו. בין הרבנים החותמים היו הרב חיים דרוקמן, הרב יעקב אריאל, הרב צפניה דרורי, אביו הרב זלמן מלמד, ועוד. לעומתם, בחר הרב אליעזר מלמד דווקא להביע תמיכה במערך הכשרות של צהר! כי לדעתו הוא יודע יותר ומבין יותר איך להנהיג את הדור! זקני תלמידי החכמים לא מבינים כלום, ואני, הצעיר מהם ב-20 שנה, אנהיג את הציבור! חז"ל מספרים שנדב ואביהוא אמרו "מתי ימותו שני זקנים הללו, ואני ואתה ננהיג שררה על הציבור", ועל כך נענשו חמורות. אך לפחות הם הבינו שהם צריכים לחכות. בזמננו קופצים בראש עוד בחיי הזקנים! הנה לדוגמא הוא אומר שהיחס שלו לרפורמים הוא החמרה באהבת ישראל. וכי יש לו יותר אהבת ישראל מזקני הרבנים כדוגמת הרב יעקב אריאל והרב חיים דרוקמן? יש פה ענווה? זו דרך ארץ?
ושלא תהיה טעות, גם כשהרב אליעזר וחבריו יהיו זקנים הם לא ינהיגו את הדור, גם כי הם לא גדולים כמו שהם ותלמידיהם חושבים (אני לבדי מכיר אישית עשרות רבות של רבנים בני גילו ואף צעירים ממנו שעולים עליו בגדלותם בתורה), וגם כי לא מספיק שיעברו הרבה שנים כדי להיות ממנהיגי הדור, אלא צריך שיעברו הרבה שנים של ענווה. תורה תלויה בענווה, וכשאין ענווה אין כלום.
יש בזה גם הלכות מפורשות. הכותרת של שולחן ערוך חושן משפט סימן י' היא: "להיות מתון בדין ושיימלך בגדול ממנו". ושם בסעיף ב' פוסק המחבר להלכה שבדין שמצריך הכרעה מחודשת יש חובה להתייעץ עם מי שגדול ממנו בחכמה, ושאם יש בעיר מי שגדול ממנו בחכמה והוא אינו מתייעץ איתו "הרי זה בכלל הרשעים שליבם גס בהוראה", וכתבו הפוסקים שדין זה נוהג גם בדיני איסור והיתר (וראה גם ברכ"י יו"ד, רמב, ו-ז). מקור דברי השו"ע הוא הגמרא ביבמות (קט:) האומרת שרעה אחר רעה תבוא ל"תוקע עצמו לדבר הלכה", שמכריע בהלכות בלי להתייעץ עם גדולים ממנו. בין אם הרב מלמד חושב שהוא לא כפוף להלכה הזו ולשולחן ערוך בכלל, ובין אם הוא חושב שההלכה הזו לא נוגעת אליו כי אין מי שיותר גדול ממנו בדורנו, צריך שנדע את זה.
ולא רק שחובה להתייעץ, אלא גם עצם ההחלטה שלו להיות מורה דרך לציבור כולו בעניינים כלל ישראליים היא מקוממת. כך למשל כתב הרמב"ם: "כך היה דרך החכמים הראשונים, בורחין מלהתמנות, ודוחקין עצמן הרבה שלא יישבו בדין, עד שיידעו שאין שם ראוי כמותן, ושאם יימנעו מן הדין תתקלקל השורה. אף על פי כן, לא היו יושבין לדין עד שמכבידין עליהם העם והזקנים ופוצרים בם" (הלכות סנהדרין ג, י). וכתב שם (הלכה ט) שיש אף מקרים בהם מצווה (לא מותר, מצווה!) לזלזל בדיין שממנה את עצמו על הציבור מטעם עצמו, וזאת למרות שמבחינת ידיעותיו הוא כשיר לתפקיד: "…אסור לעמוד מפניו, וציוו חכמים להקל אותו ולזלזל בו. ואמרו חכמים שהטלית שמתעטף בה, תהי בעיניך כמרדעת של חמור".
תקדימים מסוכנים
ומה נאמר על מי שדוחף את עצמו ומעמיד את עצמו כפוסק לכלל ישראל? שיוצר תקדימים מסוכנים בסוגיות רגישות? שמתעלם מחבריו הרבנים ומזקני הרבנים המבוגרים ממנו ב-20 שנה וחושב את עצמו למוסמך להכריע בהלכה ובעסקי ציבור יותר מכולם? מה נאמר על מי שנהיה דיין מטעם עצמו לכל ישראל בענייני הרפורמים, הכותל, הכשרות הארצית ועוד? האם העובדה שעומד לרשותו כלי תקשורת אגרסיבי, מצדיקה שהוא יהיה מורה הדרך לרבים?
אז לא, אני לא קורא פה לזלזל ברב מלמד. בניגוד למלעיזים במאמרי תגובה לדברי הקודמים, אין פה שום שנאה, ולא החרמה, ובהמשך לניסיונותי בעבר, אשמח להיפגש איתו ולדבר על הכל בפתיחות ובצורה עניינית. מה הקשר לשנאה? אם יש רופא שמטפל בחולים בצורה מוטעית ומסוכנת, אסור להזהיר את הרבים ממנו? אסור לקרוא לו לבחון את דרכו מחדש? זו שנאה? זו החרמה?
ומלבד זאת, אהבת ישראל כוללת גם עמידה עקבית על זכותו של עם ישראל להישאר נאמן לדרכו. מי שרוצה ללמוד הלכה אותנטית, בסגנון הנהוג בעם ישראל לדורותיו, מי שרואה את עצמו אחראי להיות חוליה בשרשרת להעביר לילדיו ונכדיו את התורה המקובלת מדורות, ראוי שידע שלאחרונה חלק מהפסקים והמאמרים של הרב מלמד הם לא בהתאם להלכה המסורה לנו מדור לדור. יש שם פסקים בשאלות חמורות שגדולי הרבנים מזדעזעים מהם, וחלקם גם הביעו זאת בפניו והוא בחר להתעלם מהם. כשיש ענווה, יש בירור יותר אמיתי של דברים ומוכנות להודות בטעות, ואם היה נוהג כך, היה מונע מעצמו פסקים וביטויים מביכים רבים בספריו ובמאמריו.
אנשים לא אוהבים שקיימת התייחסות לאישיותו של אדם, ומעדיפים להתרכז בהתמודדות עם הדעות ולא עם האדם עצמו. זה נכון בדרך כלל, וכך ראוי שיהיה. אבל יש גם מקרים יוצאים מן הכלל. ההתנהלות יוצאת הדופן של הרב מלמד חייבת להדליק נורות אדומות, ולהעלות סימני שאלה ביחס למניעיו. כפי שקרה לכמה וכמה דמויות בולטות לאורך ההיסטוריה, בזמן התנ"ך ובתקופת חז"ל, ובזמננו עם אריק שרון ולאחרונה עם בנט, קיימים קווים אדומים שכשהם נחצים חייבים להסיק מסקנות ולהבין שיש פה בעיה שורשית יותר. יש מצבים שנוצר הכרח להתייחס גם למניעים ולגופו של אדם, ולא רק לדעות ולגופו של עניין.
ולמי שזה מאוד חשוב לו, אז לא, אני לא חלק מישיבות הקו. אני בהחלט מעריך אותם, אבל בהרבה דברים חושב אחרת מהם. קל לקטלג כל מי שמתנגד לדרכו של הרב מלמד כשייך לישיבות הקו, ובכך כביכול להסיר מעליכם אחריות. אבל אני מבקש מהקוראים שלא יעשו לעצמם חיים קלים. האמת היא שתלמידי חכמים גדולים ורבים מאוד מהזרם המרכזי של הציונות הדתית, מישיבת מרכז הרב ובנותיה, מישיבות הסדר ועוד, שותפים לדאגה הרבה מהתנהלותו ופסקיו של הרב מלמד, ורואים בדרכו דרך הרסנית. מגדולי וזקני תלמידי החכמים שמעתי דברים חריפים מאד בעניין זה, וכיוון שהם בשלב זה מעדיפים מסיבות שונות לא להתבטא בפומבי, המאמר נכתב ברוח דבריהם.
הרב אליעזר מלמד – אחינו אתה! חזור בך!