זכייתו של הסופר הישראלי דויד בפרס '' בוקר הבינ"ל לספרות על ספרו "סוס אחד נכנס לבר", זכתה לסיקור נרחב בתקשורת הערבית. על פי מכון ממר"י לחקר מדיניות המזרח התיכון, רובו של הסיקור הציג הזכייה בהערכה לגרוסמן בשל היותו "נמנה עם מבקרי המדיניות הישראלית".

גרוסמן בפורטל אילאף למחרת הזכייה. צילום מזך מתך האתר
גרוסמן בפורטל 'אילאף' למחרת הזכייה. צילום מסך מתוך האתר

 

למחרת ההכרזה על הזכייה, צוטטו בעיתון המצרי 'אל-יום אל-סאבע' אנשי תרבות שסברו כי גרוסמן ראוי לפרס וזכייתו בו משקפת את מעמדה של הספרות הישראלית בעולם. הם אף מתחו ביקורת, מנגד, על מעמדה של הספרות הערבית.

שר התרבות המצרי לשעבר, ד"ר ג'אבר עצפור אומנם הגדיר את כאויב, אך אמר כי זכיית גרוסמן בפרס היא "דבר טבעי. לישראל יש נוכחות [בזירה] הבינלאומית והיא חלק מהקהילה הבינלאומית". לדבריו, "עלינו להיות הוגנים [ולהכיר בכך] שהספרות הישראלית ראויה לפרסים בינלאומיים. אין לזלזל בהגות, בתרבות ובספרות של אויבנו. היא מדינה דמוקרטית מובילה בכל המישורים: בקריאה, במחקר מדעי ובפרסומים בינלאומיים". גם את השר בדימוס הובילה הזכייה לערוך השוואה בין לעולם הערבי והוא הוסיף כי "במדד עולמי, בישראל מתורגמים הרבה יותר ספרים מאשר במדינות ערב. למרבה הצער, אנו מייחסים חשיבות [רק] לתעשייה ולמסחר, בניגוד לישראל ש[אומנם] מייחסת חשיבות לתעשייה ולמסחר, אך מציבה בעדיפות את התרבות, הספרות והמחקר המדעי".

דברים ברוח דומה אמר מבקר הספרות המצרי, ד"ר חוסיין חמודה, ששיבח את גרוסמן בשל עמדותיו הפוליטיות. "הסופר הישראלי דויד גרוסמן ראוי לפרס. הוא איננו מקורב לממסד הישראלי, הוא נמנה עם מבקרי המדיניות הישראלית וקורא להשיב לפלסטינים את מולדתם", אמר.

הדיווח על גרוסמן ב'אל גזירה'. צילום מסך מתוך האתר
הדיווח על גרוסמן ב'אל גזירה'. צילום מסך מתוך האתר

 

עוד אמר, כי "ספריו של גרוסמן מבוססים על השקפותיו שרחוקות מקנאות, ולכן מעוררות ביקורת רבה בתוך ישראל. זכייתו של גרוסמן בפרס מאן בוקר הבינלאומי גורמת לנו לחשוב על הביטוי ' ישראלית'. האם הכוונה לספרות הכתובה בעברית, או לספרות שתומכת במדיניות הישראלית הרשמית? בכל מקרה, גרוסמן רחוק ממדיניות ישראלית זו וייתכן שזה היה אחד משיקולי הוועדה שהעניקה לו את הפרס. לא יכולה לכפות עצמה כביטוי של מדיניות מסוימת. לכן הספרות הישראלית לא יכולה להשתלט על המציאות התרבותית במדינה כלשהי, אלא היא מתפשטת וזוכה להכרה בראש ובראשונה בהיותה הומאנית. ספריו של גרוסמן הם חלק מהספרות ההומאנית הזו. לאמיתו של דבר, עלינו להכיר טוב יותר את כל מה שנכתב בישראל, כפי שהם מכירים את כל מה שאנחנו כותבים".

"כל סיפוריו של גרוסמן לא הצליחו לדחות את מות בנו"

אולם לא כולם השתכנעו שמדובר ב"מצפן המוסרי של ישראל". בעיתון הסעודי 'אל-שרק אל-אוסט', היוצא לאור בלונדון, נכתב כי "הניסוי הציוני כתש את נפשות בני האדם והעניק להם גיהינום לא אנושי להקים בו מדינה שכל מה שמאחד את תושביה הוא התחושה הקבועה של חנק ואמונתם שבזמן כלשהו יבוא הקץ על ניסוי זה. עוד טענו לצביעותו של גרוסמן "שיש המכנים אותו 'המצפון של ישראל'", בעוד הוא "משמיע קול רם נגד מדיניות הכיבוש וההתנחלויות של ארצו, אך הוא לא נמנע מלשרת בצבא הישראלי ולשלוח את ילדיו לאותה מטרה, כשהוא מצדיק את מלחמותיה התוקפניות של ארצו על שכנותיה. כל סיפוריו של גרוסמן לא הצליחו לדחות את מות בנו, והם לבטח לא ידחו את מותה הוודאי של ארצו".

"כל סיפוריו של גרוסמן לא הצליחו לדחות את מות בנו". אורי גרוסמן ז"ל. צילום: באדיבות המשפחה
"כל סיפוריו של גרוסמן לא הצליחו לדחות את מות בנו". אורי גרוסמן ז"ל. צילום: באדיבות המשפחה

רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו לקבוצת וואטסאפ או טלגרם שלנו.