No Tag To Print

ח"כ תמר זנברג. פלאש 90
יו"ר אם תרצו מתן פלג. צילום: דוברות אם תרצו

המדריך לטרמפיסט באנרכיה

"מבחינה רעיונית, שתי הקבוצות חולמות על פירוקה של ישראל מזהותה הציונית"

אנשי "הדגלים השחורים" גירשו לאחרונה פעילים מארגון "הקשת המזרחית" מהפגנה שלהם. אבל חשוב לשים לב. הסיבה לכך אינה נובעת מהבדלים אידיאולוגיים, אלא מהעובדה שמדובר בטרמפיסטים הנוהגים לקשור את עצמם למאבקים של אחרים. מבחינה רעיונית, שתי הקבוצות חולמות על פירוקה של ישראל מזהותה הציונית, ושתיהן חותרות לכך באמצעות פרימת החברה לתתי קבוצות מנוגדות.
דוגמא מתומצתת לשיקוף אידאולוגיית הפירוק של "הקשת המזרחית", אפשר למצוא בפסקה מספרו של ד"ר סמי שטרית, "המאבק המזרחי בישראל", מן הקולות הבולטים של הארגון:
“נכונה הטענה הפלסטינית ש’הקשת המזרחית’ בחרה להצניע בשיח המאבק נגד הפרטת הקרקעות לידי הקיבוצים, את מעמדם של הערבים בישראל שגורשו ונושלו מאותן קרקעות עם קום המדינה. הצידוק שלנו היה אז אסטרטגי – קודם נעצור את שוד הקרקעות ואחר-כך נעסוק בשאלת הפיצוי לאוכלוסיות השונות.”

עכשיו אנחנו מבינים מדוע אנשי "הקשת המזרחית" מנסים להשתלט על המאבק הציבורי לשחרור נחל האסי מקיבוץ ניר דוד. קודם כל ישחררו את השטח מהקיבוץ. אחר כך בשיחות על החזון, יחשבו איך מעבירים אותו לערבים. זה שהמאבק על נחל האסי מובל על ידי סטודנטים ומילואימניקים בני בית שאן והסביבה, יפי בלורית חסרי כל קשר לשמאל קיצוני ופוסט ציונות זה נכון, אבל מי בכלל יודע מהי "הקשת המזרחית"?

כשמעמיקים עוד טיפה בנושא, בכלל מתחלחלים. ד"ר אלה שוחט, גם היא קול חשוב בקשת, מסבירה שהביקורת של "המזרחים החדשים" היא במודעות לכך שהם "קורבנותיה היהודים" של המהפכה הציונית האשכנזית, לצד, או אחרי הקורבנות הפלסטינים."

במאמר של ד"ר עופר סיטבון שהתפרסם באתר השמאל "העוקץ" תחת הכותרת "הקשת הדמוקרטית המזרחית: מציונות לערביות", מובא הסבר חשוב מתוך ספרו של פרופסור אריה קיזל:
"אנשי הקשת ביקשו להציג "נרטיב שכנגד" לנרטיב הציוני ההגמוני." לשם כך קידמו רעיון של "משפט היסטורי לציונות הקולוניאליסטית על מעשיה כלפי קורבנותיה המזרחים. תוך התקת נקודת המבט ממושא הדיכוי-המזרחים לנושא הדיכוי- הציונות. כל זאת על ידי "יצירת זהות מזרחית-ערבית בעלת אופי פוסט-לאומי שמתבדלת מהזהות האשכנזית. הבסיס האידיאולוגי למהלכים אלו נשען על הביקורת הפוסט-קולוניאלית המופיעה בכתיבתם של אדוארד סעיד."

לפי שיטה זו, בני עדות המזרח הם "יהודים-ערבים" והציונות היא תנועה אשכנזית שנישלה אותם מעברם הערבי המפואר. טוב שלא קראו לחזרה המונית לרחובות בגדד ומרקש.

אפילו הגוונים המתונים בקשת, כמו למשל ח"כ לשעבר ד"ר יוסי יונה ממפלגת העבודה, רואה את הדברים באותו אופן. הוא נשאל על כך בעבר בעיתון מעריב ותשובתו המסתייגת רק חידדה את החשש-
"הנרטיב שלנו לא פסל את הציונות. היו אצלנו פוסט־ציונים… איש מאיתנו לא תמים לבוא ולומר שישראל תהיה המדינה הפוסט־לאומית הראשונה. השאלה היא איך מגדירים מחדש לאומיות כך שתיתן ביטוי לקבוצות השונות המרכיבות את החברה הישראלית, כולל התייחסות לפלסטינים… הנרטיב שלנו מכיל גם את כיבוד המורשת שלנו ואת ההבנה שהשורשים של המורשת שלנו גובשו ונוצרו בארצות האסלאם".

כלומר אפילו אצל יונה, מורשת "היהודים-הערבים" הללו, "גובשה ונוצרה בארצות האסלם". לא תורה, לא שופר לא סוכה, לא נרות שבת. לא "קיבוץ גלויות". כל זה לא מורשת, זה פולקלור מודרני. הערביות היא מורשת.

חשוב להבין. מגפת הקורונה, בגלל תחלואותיה החברתיים, יוצרת הזדמנות פז לארגונים ואנשים רבים אשר אינם מעוניינים לראות את מדינת ישראל ממשיכה להתקיים כמדינת הלאום המפוארת של העם היהודי. הם מנסים לתפוס טרמפ על התסכולים השונים בחברה לתועלתם האינטרסנטית בשיטת מצליח. לרוב זה לא עובד אבל לפעמים כן.
בהתמודדות הזו, לא יעזרו מסכה ואלכוג'ל. רק חיפוש מעמיק בגוגל והסקת מסקנות בלתי תלויה, על כל מיני טרמפטיסטים שנתמכים בדרך כלל על ידי הקרן לישראל חדשה.

מתן פלג, יו"ר תנועת "אם תרצו"

It is not Android