ההישגים המדיניים של נתניהו בשבוע האחרון מרשימים ומעוררי הערכה, על כך יסכימו בלית ברירה גם בשמאל, אבל ראש הממשלה חייב להבין: לא שחרור נעמה יששכר ולא פגישה עם שליט סודן יביאו לליכוד את הניצחון בבחירות.

גם קמפיין ההפחדה כבר פחות עובד. מי שהפך אנטי-ביבי לא יהפוך את עורו. יהיה קשה מאוד להעביר קולות מגוש השמאל לליכוד. המאבק צריך להיות באדישות. מי שיצליח להוציא יותר מצביעים לקלפיות יביא תוצאה טובה יותר. לא בהכרח הכרעה, אבל לפחות לא מפלה.
קמפיין הליכוד עוד לא התחיל באופן רשמי, ומשיחות שאני מקיים עם בכירי המפלגה נדמה שאין לרוב השרים והח"כים מוטיבציה גבוהה במיוחד להוביל את הליכוד לניצחון. הליכוד בהדממה, בדכדוך.
מצד שני, מזכירים לי הותיקים, גם לפני בחירות 2015 התחושות במפלגה היו עגומות משהו, והסקרים על הפנים אבל איך זה נגמר? כולם כבר יודעים.
מילה על הריבונות. האם כל כך בהול למצביע הימין שמתגורר בכרמיאל או באשקלון שהממשלה תחיל ריבונות על יו"ש או על ביקעת הירדן? עם יד הלב – מתי בפעם האחרונה ביקרתם בביקעה? איך הסיפוח ישנה את חייו של מצביע הימין הממוצע? התשובה: לא יזיז כהוא זה. בליכוד נותנים הסבר אחר: חייבים סיפוח עוד לפני הבחירות קודם כל כדי להשתיק את קמפיין "ימינה" ולמנוע זליגת קולות ממפלגת השלטון לבנט ושות. שנית, צעד מדיני של החלת הריבונות יכול להעיר את השטח ולעודד את מצביעי הציונות הדתית לצאת מהשאננות שלהם ולהגיע להצביע.
אני מקבל את הטיעונים האלה, ומקווה שנתניהו – בשיתוף פעולה ובאישור הנשיא טראמפ – ייתן אור ירוק להחלת ריבונות, אפילו אם נקודתית בלבד. אם טראמפ יבין שנתניהו זקוק להכרזה כזו כדי לנצח, הוא לא יעמוד בדרכו.
אבל כאמור זה לא מספיק. קמפיין הליכוד חייב גם הוא לשנות כיוון. בסבב בחירות שלישי לציבור נמאס מקמפיין של הפחדה. גנץ שמאל חלש? הבנו. יילך עם הערבים? קיבלנו כבר הוכחה לכך. זה הזמן לשנות דיסקט. להפתיע עם קמפיין שימנה את הישגי העשור האחרון ויציב מטרות לממשלת הימין הבאה, אם תקום.
נתניהו חייב להציג לציבור את הנבחרת שלו, ויש בסביבתו לא מעט שרים מוכשרים וראויים. השר שטייניץ, נכון הוא אפור, אבל העבודה הסיזיפית והיסודית שלו הביאה לישראל את בשורת הגז. השר יריב לוין עשה קדנציה מצויינת ומוצלחת במשרד התיירות עם שיא במספר התיירים המגיעים לישראל. למה לא להבליט את זה? שר המשפטים אמיר אוחנה עושה רה-ארגון מתבקש במשרד שאליו נכנס לאחרונה. הוא אהוד בציבור הרחב, רהוט, אינטילגנט, צעיר וסוחף. תבליטו אותו, וזה ישתלם. ח"כ ניר ברקת מביא אתו רוח רעננה לפוליטיקה הארצית וגם הוא זוכה לפופולאריות רבה, ח"כ אבי דיכטר הותיק הוא אדם שנתפס כאמין ובקיא בתחום הביטחוני ויכול לשמש קונטרה למפלגת הגנרלים, וגם גדעון סער צריך להירתם לנבחרת הליכוד בעיקר כדי לגייס את המחנה שלו להצלחת המפלגה בבחירות.
ציפי חוטובלי, שרת התפוצות, יכולה להיות נציגת הליכוד ביו"ש ובציבור הדתי-לאומי, מירי רגב רשומה על לא מעט הישגים בתחום התרבות וקידום הפריפריה, השר זאב אלקין ויו"ר הכנסת אדלשטיין בפנייה לציבור העולים מחבר העמים.
וכן, צריך גם לדבר על החיים עצמם. אמרתי ואני חוזר: מצביע הליכוד בממוצע פחות מתעניין בהחלת הריבונות. הוא כן רוצה להיכנס לסופר ולא להתרגז בקופה מהמחירים המופקעים, הוא רוצה להגיע למיון ולא להיתקע שם שעות, הוא רוצה מערכת חינוך טובה יותר. הקמפיין חייב לגעת גם בסוגיות החברתיות האלה ולהציב יעדים ברורים לממשלת הימין שתקום.
נתניהו, כמותג בלעדי, כבר פחות סוחף את ההמונים אחריו. תומכיו, המכונים "ביביבסטים", יגיעו גם כך לקלפיות. כדי להביא את מאות האלפים שמזוהים עם הימין אבל איבדו את הזהות נתניהו צריך להציג את הנבחרת. זאת הדרך היחידה להתקרב ליעד ה 61 ואולי גם לצלוח אותו.
אלדר ממן

אלדר ממן



:עוד באותו נושא