הלחץ של ערב שבת התחיל אצלינו כרגיל ביום חמישי, קניות, בישולים, צחצוח הרצפות והנעליים, ומהפך אסתטי לילדים – לחץ שנגמר באחת ברגע שנרות השבת נדלקו ונכנס הביתה רוגע כמו שרק השבת יכולה להעניק.

עמדתי אל מול הנרות וביקשתי על הילדים, על הבעל ועל כל המשפחה ושנמשיך להתבשר בשורות טובות מכולם, רק השבוע התקשרה בתי הבכורה וסיפרה בהתרגשות על הצעדים הראשונים של הנכד הבכור שלנו – בשורה שמילאה לנו את הלב והוציאה אותנו בלילה ירושלמי קר לקנות לו נעלי צעד ראשון…

השבת עברה לה בנעימים, הבנים שחזרו מהישיבה משכו את סעודות השבת בשירים ובדברי תורה ואני ובעלי התענגנו על כל רגע איתם.

המבדיל בין קודש לחול, סידרנו את הבית ופתחנו את הפלאפונים לראות מה חדש.

על הצג היו עשרות שיחות שלא נענו מהבכורה. הלב שלנו קפא, הרגשנו שמשהו אינו כשורה. צלצלנו אליה ואחרי צליל חיוג אחד היא ענתה. "מה קרה?" לא הצלחנו לשמוע כלום מבעד להתייפחויות שהשמיעה, הלב שלנו לא יכול היה לעמוד בזה כבר "איפה את?" בבית החולים, עם שימי.

שימי, מי שהפך אותי לסבתא נמצא בבית חולים, מי יודע מה איתו? מה קרה לו?

בעלי תפס פיקוד, הנחה את הילדים, חילק הוראות, ובתוך דקות ספורות כבר היינו על הכבישים בדרך המתוחה לבית החולים.

כשהגענו לבית החולים ראינו את החתן שלי יחד עם הוריו, הוא היה חיוור ועיניו היו אדומות מדמעות. התקרבנו אליהם ושמענו בערך את מה שקרה בשבת בבוקר בבית.

"שימי" "מטבח" "נס" "כוויות" "דרגה 3", זה בערך מה שהצלחנו לשמוע.

מסתבר שבשבת בבוקר אחרי שהחתן שלנו יצא לתפילת שחרית, הבת שלנו התארגנה לצאת ולשמוע פרשת זכור בבית הכנסת הקרוב למקום מגוריה. שימי הקטן שרק התחיל ללכת באותו שבוע ניצל רגע של חוסר תשומת לב ומשך את החוט של המיחם של שבת שהתהפך על גופו הקטן, השכנים ששמעו את צעקותיה של ביתי התקשרו לכוחות ההצלה ובתוך דקות הגיעו לבית כוננים של מד"א שהבהילו אותם לבית החולים, שם בישרו להם כי הפגיעות קשות מאוד, אך יכלו להיות קשות בהרבה אם חלילה תכולת המיחם היתה נשפכת על הפנים.

נכנסנו לחדר, ועל מיטה גדולה שכב לו שימי הקטן, בוכה מייסורים והלב לא יכול היה לשאת את זה. כל תזוזה קטנה כאבה לו, ואנחנו ידענו שבתקופה הקרובה, ואולי אף יותר המצב לא יהיה טוב בהרבה.

הצעדים הראשונים שהרחיבו לי את הלב, איימו עכשיו להחריב אותו.

לא ידעתי את נפשי, הרגעתי את ביתי המבוהלת שלא הפסיקה להלקות את עצמה ולהתייסר כאילו בגללה נוצר כל המצב הזה, חיזקתי אותה אך בתוכי נשברתי.

התקשרתי מיד לכל הילדים הנשואים ובלי לבסביר יותר מדי השבעתי אותם שיוציאו את המיחם המסוכן מהבית עוד היום. תחשבו על פתרונות אחרים, וב"ה יש פתרונות טובים מאוד.

שבת היא מלזעוק, ואני מאחלת ומתפללת שבזכות השבת זמן ההחלמה שהרופאים מעריכים אותו כשנה, יתקצר ובקרוב נזכה לראות אותו רץ ומשתובב כמו שתמיד חלמנו. שמואל בן גלית לרפו"ש.

הסיפור הזה לא קרה, אך בכל שבוע ישנם סיפורים כואבים שמגיעים מכל הארץ על ילדים שנכווים ממים רותחים שעומדים על במיחמים מיושנים ומסוכנים.

דואגים למשפחה? התקדמו לנעם1 בר המים הבטוח והמקצועי ביותר שישמור על המשפחה שלכם בריאה ובעיקר בטוחה. כנסו לפרטים על נעם1. יש גם מתנות!

מערכת ערוץ 20

מערכת ערוץ 20