דגל ישראל. צילום: נתי שוחט, פלאש 90
דגל ישראל. צילום: נתי שוחט, פלאש 90

גם השנה המשיכה מגמת השיפור בהערכת הישראלים את מצבה הכללי של המדינה כטוב: 48% סבורים כך לעומת 36.5% בשנה שעברה. הרוב (73.5%) גם מגדירים את מצבם האישי טוב וסבורים שישראל היא מקום שטוב לחיות בו (84%). כך נקבע במחקר "מדד הדמוקרטיה 2017" של ארגון השמאל המכון הישראלי לדמוקרטיה, שהוגש היום לנשיא המדינה ראובן ריבלין.

מקום טוב לחיות בו.
מקום טוב לחיות בו.

למרות ששיעור אזרחי ישראל הערבים הוא נמוך במרבית השאלות הללו מאשר בקרב היהודים, בשני הציבורים מדובר בהערכה חיובית של הרוב. 68% מהישראלים אופטימיים בקשר לעתידה של המדינה ו-81% לא היו רוצים להגר למדינה אחרת גם אם היתה ניתנת להם שם אזרחות מלאה. זאת למרות שמחצית מהישראלים סבורים שהחיים בישראל קשים יותר מאשר במדינות אחרות במערב והרוב (74%) סבורים שהקשיים העומדים בפני הצעירים כיום גדולים מאשר אלה שהוריהם היו צריכים להתמודד עמם.

האם הדמוקרטיה הישראלית בסכנה? תלוי איזה מחנה פוליטי שואלים. בקרב מצביעי השמאל (72%) והערבים (65%) יש רוב הסבורים כך, לעומת מיעוט (23%) בקרב מצביעי הימין. רק מיעוט בקרב כלל המדגם (41.5%) סבורים שישראל היתה פעם יותר דמוקרטית כשבקרב קבוצת הגיל המבוגרת (מעל גיל 55) כמחצית סבורים כך. , בהשוואה למיעוט של כשליש בלבד בקרב הצעירים (18-34).

האם הדמוקרטיה הישראלית בסכנה?
האם הדמוקרטיה הישראלית בסכנה?

מעמד בית המשפט העליון – למרות פסיקות מעוררות מחלוקת של בית המשפט העליון אשר מעלות תהייה בנוגע לאובייקטיביות של שופטיו, יש עדיין רוב בקרב כלל הציבור (58%) שמתנגדים לרעיון לקחת ממוסד זה את הסמכות לבטל חוקים שחוקקה הכנסת.

עם זאת, בקרב מצביעי הימין, רוב (53%) סבורים שיש לקחת סמכות זו מידי בית המשפט. ברוח דומה, מיעוט לא קטן- 44% מכלל הציבור (ו-72% ממצביעי הימין) הסכימו עם האמירה ש"מערכת המשפט, התקשורת והאקדמיה השמאלניות מפריעות לימין שנבחר לשלוט". רוב קטן מהציבור הישראלי (51.5% לעומת 41.5%) סבור שחלק מהחוקים שהכנסת חוקקה בשנים האחרונות פוגעים באופי הדמוקרטי של המדינה.

הפוליטיקאים ואנחנו – גם השנה הציבור הישראלי אינו שבע רצון מתפקוד המערכת הפוליטית ונבחרי הציבור. 64% מהישראלים סבורים שהדרך בה הממשלה מטפלת בבעיות העיקריות במדינה אינה טובה. רוב למחזיקים בעמדה זו, נמצא אפילו בקרב מצביעי מפלגת הקואליציה ישראל ביתנו (63%), וגם בקרב רבים מבוחרי הבית היהודי (44%) והליכוד (43%).

את ההערכה הנמוכה של תפקוד הממשלה אי אפשר לייחס לתפקודה המוצלח של האופוזיציה, שכן 67% מכלל הנסקרים ו-81% ממצביעי מפלגות האופוזיציה, סבורים שהיא חלשה ולא ממלאת את תפקידה כראוי. להערכה נמוכה זכו גם חברי הכנסת: 68% מהנסקרים סברו, כי הם אינם עובדים קשה ואינם מבצעים את תפקידם כנדרש. 80% סבורים שהפוליטיקאים דואגים יותר לאינטרסים של עצמם מאשר לאינטרסים של ציבור הבוחרים שלהם. 65% מהציבור הישראלי סבורים שהפוליטיקאים בישראל מנותקים מהבעיות והצרכים של בוחריהם.

אמון האזרחים במוסדות.
אמון האזרחים במוסדות.

מוסדות המדינה – ככלל, האמון של הציבור הישראלי ברוב מוסדות המדינה נמוך. שיעור האמון בממשלה עומד רק על 29%, בכנסת 26% ובמפלגות הפוליטיות 15%. עוד מוסדות שהאמון בהם נמוך הם: התקשורת (28%) והרבנות הראשית (20%). עליה נרשמה השנה באמון בנשיא המדינה, שעומד על 65% (עליה של 4% לעומת 2016), האמון בבית המשפט העליון גם הוא נשמר ועומד על 56%. בראש סולם האמון, נמצא כרגיל צה"ל שזוכה לאמון של 81% מהציבור הישראלי (88% מהציבור היהודי).

ניתוח עומק מגלה, שבקרב מצביעי הימין ניכר חוסר אמון רב במוסדות המדינה. כלל המוסדות (פרט לצה"ל)  אינם חוצים את רף האמון של מחצית ממצביעי מחנה זה. פרט לצה"ל, נראה שלמצביעי הימין והדתיים מצד אחד ולמצביעי השמאל והחילונים מצד שני, יש סדר שונה של רמות האמון במוסדות. סוגיה מטרידה נוספת, היא רמת האמון הנמוכה יחסית של הציבור הערבי במוסדות המדינה: רק שני מוסדות, בית המשפט העליון (54%) ובית הדין השרעי (59%), זוכים לאמון של למעלה ממחצית מהחברה הערבית.

"הדתה" ומדינת הלאום – בתשובה לשאלה פתוחה ענו מחצית מהיהודים (47%), כי משמעות המדינה היהודית טמונה בהיבט הלאומי ואילו 30% ראו ביהדות המדינה בעיקר ביטוי להיבט הדתי. בקרב הערבים, 29% סברו כי היהודיות של המדינה פירושה בגזענות ו-26% השיבו כי הגדרת המדינה כיהודית משקפת שייכות ליהודים בלבד, כלומר הדרה שלהם. בהמשך לכך, 42% מהיהודים, ורוב אנשי השמאל (75%) והחילונים (61%) סבורים כי הרכיב היהודי בהגדרת המדינה חזק מדי כמו גם 74% מהערבים. 53% מהיהודים ו 79% מהחילונים היהודים הסכמה עם האמירה כי "הדתיים משתלטים בהדרגה על המדינה" . 37% מהערבים הסכימו שהדתיים משתלטים על החברה הערבית.

מאיפה הישראלים צורכים מידע?
מאיפה הישראלים צורכים מידע?

יחס לתקשורת– חרף האמון הנמוך בתקשורת בקרב הציבור הכללי רק מיעוט בציבור הישראלי (31%) סומכים יותר על הרשתות החברתיות מאשר על התקשורת המסורתית, המודפסת או המשודרת. עוד נמצא, כי המקור המרכזי לעדכונים בחדשות הוא עדיין הטלוויזיה (53%), במקום השני ממוקמת העיתונות המודפסת (28%) ולאחר מכן הרדיו (26%). רק 26% מכלל הנסקרים, ציינו את הרשתות החברתיות כמקור המידע הפוליטי המרכזי שלהם בנושאים חדשותיים.

רוב הישראלים (56%) סבורים שהתקשורת מתארת את המצב במדינה כיותר גרוע ממה שהוא באמת. עם זאת ולמרות המתקפות במהלך השנה על עיתונאים וכלי תקשורת, 74% מהישראלים הביעו התנגדות לחוק שיאפשר לסגור כלי תקשורת אם הוא מבקר את מדיניות הממשלה ורוב הציבור הישראלי (66.5%) אף אינו מסכים עם אמירה שלממשלה צריכה להיות השפעה על תכני השידור הציבורי משום שהיא מממנת אותו.

מה מגדיר את יהדות המדינה?
מה מגדיר את יהדות המדינה?

אנחנו והעולם– פרק ההשוואות הבינלאומיות ממקם את ישראל במקומות טובים בהשוואה לכלל המדינות בעולם אבל במקומות נמוכים ביחס למדינות ה-OECD. כך, ישראל נמצאת בתחתית סולם מדינות ה-OECD במדדים הקשורים לזכויות אדם ומאפיינים ליברליים, אם כי היא מדורגת גבוה בכל הקשור במדדים הקשורים למעורבות פוליטית של האזרחים. במדדים הקשורים לתפקוד מערכות השלטון, ישראל נמצאת קצת מתחת לאמצע בהשוואה למדינות ה-OECD.

המחקר נערך על בסיס סקר דעת קהל רחב היקף שבוצע בתאריכים 9-29.5.17, על ידי מכוני המחקר רפי סמית (בעברית) וסטאטנט (בערבית). בסקר השתתפו 864 יהודים ואחרים ו-160 ערבים המהווים מדגם מייצג של האוכלוסייה הישראלית הבוגרת.

עם הגשת המדד אמר הנשיא ראובן ריבלין: "כאשר אנו בוחנים את הדמוקרטיה הישראלית יש לנו סיבות רבות לגאווה. קודם כל אנחנו דמוקרטיה. דמוקרטיה יחידה באזורינו. לא פחות מכך אנו כמעט במקום הכי טוב בעולם בהשתתפות פוליטית. אנחנו באחוזון 95 בהשתתפות אזרחית. ואנחנו גם רואים השבחה מתמדת ברמת השיח הפוליטי והדיון הפוליטי. ביחס לחלק מהתופעות אני יכול לומר שאני עד לכך במו עיני. לפני מספר שנים דיברו על דמוקרטיה של 'פייסבוק'. אמרו שאנשים לא מוכנים ללכת להפגנות, שהם רק יושבים ומצקצקים בבית. היום אנחנו רואים, מימין ומשמאל אנשים שיוצאים לרחובות, מוכנים להביע את עמדותיהם. מול בית הנשיא היו לא פעם ולא פעמיים הפגנות. חלקם בתמיכה וחלקם בביקורת. יש הפגנות מול בית היועץ המשפטי, מול בית נשיאת בית המשפט העליון, ובשדרות רוטשילד. יש נכונות מתמדת של אזרחים לעזוב את המקלדת, ולהביע את עמדותיהם. זה מרשים בכל קנה מידה".