"אין כמעט עם בעולם שאינסטינקט ההישרדות מפותח בו יותר מאשר בזה הנקרא 'עם הבחירה'. איזה עם עבר מכשולים רבים יותר מהעם הזה והצליח להימלט מהאסונות הכבדים ביותר של האנושות מבלי להשתנות? איזה רצון נוקשה ואינסופי לחיות ולשמר את המין ניכר מעובדות אלה". לא, אלה לא דבריו של בר כוכבא, בן גוריון או הרב קוק. את השורות האלה, שנדמות בקריאה ללא הקשר כשבח לעם היהודי, כתב לא אחר מאשר צורר היהודים אדולף היטלר ימ"ש.

מיין קאמפף של היטלר. צילום: רויטרס

 

משנתו האידאולוגית של הצורר הנאצי מגוללת בין כתביו, בעיקר בספרו 'מיין קאמפף' ("מלחמתי"). היטלר, שהיה דארווניסט הדוק ואימץ את תורת הגזע, שאף להשמיד את העמים הנחותים. לפי תורת הגזע, החזק שורד, לחלשים אין מקום. "אני לא באתי לעולם הזה בשביל לעשות את בני האדם טובים יותר, אלא כדי להשתמש בחולשותיהם", כתב ב'מיין קאמפף'. "ההצלחה היא המדד היחיד של המוסריות".

הבעיה היא לא הגזענות

אבל המלחמה הגדולה של היטלר לא הייתה מול הנחותים, כי להיות חזק על חלשים זו לא חוכמה. מלחמתו הגדולה הייתה מול העם היהודי, בו זיהה סגולה מיוחדת. היטלר היה גזען, אין ספק. אך לא גזענותו היא זו שהביאה אותו להשמיד יהודים. הבעיה הייתה בתפיסתו – אם הם ינצחו, כל העולם גמור. "המאבק על השליטה בעולם הוא ביני לבין היהודים, כל השאר אינו אלא מראית עין כוזבת", קבע תוך כדי המלחמה. כי ידע שאם ינצח אותו – יוכרז כחזק ביותר. כי בתפיסת עולמו המעוותת, "אלה שאינם חפצים במלחמה בעולם הזה של המאבק המתמיד לא ראויים לחיים". בני האדם הם בדיוק כמו חיות בג'ונגל. גאוותו הגדולה הייתה היפך מה שמייצג העם היהודי: "אמנם כן ברברים אנו, תואר כבוד הוא לנו".

אדולף היטלר ימ"ש

לא צאן לטבח ולא ברווזים במטווח

את העם היהודי הוא לא ראה כנחותים, כמו שנהוג לחשוב. הוא לא תפס אותם כאנשים שיצעדו כצאן לטבח, או כברווזים במטווח. הוא ידע, אולי אף יותר מהם עצמם, שיש לו עסק דווקא עם החולייה החזקה בין האומות. "האויב היהודי-בולשביקי הקטלני הגיע בהמוניו בפעם האחרונה כדי לתקוף", כתב עם התקדמות הצבא האדום לכיוון ברלין. גם כשכבר הספיק להשמיד רבים ממנו, עדיין האמין בכל ליבו בעלילות הדם. "הוא שואף להחריב את גרמניה ולהשמיד את עמנו. אתם חיילים מן המזרח כבר יודעים איזה גורל צפוי לנשים ולילדים של גרמניה. בעוד שהזקנים, הגברים והילדים יירצחו, נשים וילדות יושפלו להיות זונות של קסרקטינים. כל השאר יוצעדו לסיביר".

"המרעיל האוניברסלי של כל העמים – היהדות"

גם כשהבין שהנאצים הולכים לקראת תבוסה, הוא לא התייאש והנחה את אנשיו בצוואתו הפוליטית לעשות הכל כדי להספיק להשמיד, להרוג ולאבד כמה שיותר יהודים. "יותר מכול, אני משביע את מנהיגי האומה ואת הכפופים להם לשמירה קפדנית על חוקי הגזע ולהתנגדות חסרת רחמים למרעיל האוניברסלי של כל העמים, היהדות הבינלאומית".

האידאולוגיה האדוקה הזו, ההתנגדות האובססיבית הזו למה שמייצג העם היהודי, אופיינית אגב, למה שמייצג עמלק ביהדות. קווים דומים אפשר למצוא גם אצל המן הרשע. אותה אידאולוגיה, באותן מילים ממש. להשמיד, להרוג ולאבד.

לא צאן לטבח. יהודים מגורשים מגטו קרקוב לאושוויץ, 1943. צילום: המוזיאון האמריקני הלאומי לזכר השואה

 

אז מה הייתה הבעיה שלו עם העם היהודי? איזו סגולה זיהה בו ובמה שהביא לעולם? "אני משחרר את בני עמי מחזיון שווא שנקרא 'מצפון ומוסר' כי שני מומים הטילה היהדות בבני אדם: בגוף על ידי המילה, ובנפש על ידי המצפון, שאינו אלא המצאה יהודית". הריסון העצמי והגבלת התאווה והפריצות, כמו גם המוסר – אלה שמבדילים בין עולם החי למין האנושי, בין חיות לבני אדם.

 

הדברים נכתבו בהשראת שיעורו של הרב ליאור אנגלמן.

אביה ריש

אביה ריש

עורכת תוכן, אתר ערוץ 20