רבי יהונתן אייבשיץ היה רב, מקובל, ראש ישיבה ודרשן, מגדולי פוסקי ההלכה בדורו ונפטר לפני 255 שנה בכ"א באלול ה'תקכ"ד ( 1764).

מלבד ידיעתו הרבה בתורה, היו לו גם ידיעות בחכמות חיצוניות, והתחבב מאד על הרבה שרים ומלכים. ישנה מסורת על ויכוחים רבים שלו עם מלכים ואנשי כמורה נוצריים, שבהם הצטיין בתשובות פקחיות ומחודדות. ישנם סיפורים על נטייתו, עוד מילדות, לסוג כזה של תשובות. כך, למשל, מסופר עליו:

רבי יהונתן יצא מביתו לרחוב. פגשו המלך ואמר לו: הרגליים להיכן? השיב לו רבי יהונתן: אדוני המלך, איני יודע. כעס המלך וציווה לאוסרו.  לאחר ששככה חמת המלך שלח להביא את רבי יהונתן ואמר לו:  מפני-מה לא החזרת לי תשובה כהלכה על שאלתי? אמר לו רבי יהונתן: אדוני המלך, תשובה כהלכה החזרתי לך. אין אדם יודע, להיכן רגליו מובילות אותו. ועיניך הרואות שכך. יצאתי מביתי על-מנת לילך לבית המדרש, ורגלי הובילו אותי – לבית האסורים…

בסיפור אחר שמיוחס לרבי יהונתן אייבשיץ מסופר על כומר אחד שהוזמן אל בית המלך ביחד עם רבי יהונתן, כשישבו סביב אותו השולחן – פתח הכומר בהלצה ושאל את רבי יהונתן: מה מבדיל בין יהודי לבין כלב, רבי יהונתן הצביע על השולחן שהפריד בינו לבין הכומר וענה בקור רוח: השולחן הזה הוא שמבדיל.

בסיפור נוסף על רבי יהונתן מסופר כי בעת נישואיו נתן לו חותנו, שהיה עשיר נדוניה של 3000 אלפי זהובים, סכום כסף רב לאותם ימים, כדי שיוכל לשבת באוהלה של תורה וללמוד בנחת. בית המדרש של רבי יהונתן היה שוקק חיים והנוצרים בעירייה לא ראו בעין יפה את הצלחת המקום, והחליטו להקים בית עבודה זרה ממש ממול לבית המדרש, ואף הציבו צלם ענק בגג בית המקום הטמא. הדבר העציב והסעיר את כל יושבי בית המדרש אך היה אחד שלא יכל להתאפק מלעשות מעשה, היה זה החברותא של רבי יהונתן. בחצות לילה עלה לגג המקום הטמא וניתץ את הצלם. שומרי המקום שארבו ליהודי הראשון שינסה לעשות מעשה, תפסו אותו מייד והוא נעלם. במשך זמן רב לא ידעו היכן הוא, עד אשר הגיע אחד משומרי המקום הטמא וסיפר מה עלה בגורלו. השומר גילה כי הוא נידון למוות ובקרוב מתכוונים להוציא את פסק הדין אל הפועל. אותו השומר אמר לפרנסי הקהל כי ביכולתו לשחרר את היהודי אך הוא דורש תמורתו 3000 אלפי זהובים ולא מטבע אחד פחות.

פרנסי הקהל ידעו שסכום כזה יהיה קשה לאסוף אך החלו מייד בגיוס כספים למען הצלת היהודי. כשרבי יהונתן שמע שמגייסים כספים להצלת היהודי הוא לקח את כל המטבעות שקיבל מחותנו, שילם לשומר ופדה את חברו. כששמעו פרנסי הציבור כי רבי יהונתן שילם את כל דמי הפידיון, הם ניסו לשלם לו בחזרה לפחות את הסכום שכבר גייסו אך רבי יהונתן סירב. הם התעקו שהם רוצים להשתתף במצווה אך רבי יהונתן עמד בסירובו.

בנתיים חשב רבי יהונתן מה יעשה וכיצד יספר לאשתו ששילם את כל כספם עבור פדיון שבויים. רבי יהונתן החליט שכדאי שילך לדרך לכמה ימים שבהם אשתו כבר תגלה את העניין וכבר תספיק להירגע. אחרי שתרגע הוא יסביר לה על החשיבות של פדיון שבויים.

בנתיים התגלה דבר הבריחה של היהודי שנידון למוות. הכמרים הבינו שהשומר הנ"ל הוא האשם בבריחה והחליטו להוציאו להורג תחת היהודי שברח. ברח השומר ולקח את כל רכושו הרב (שמן הסתם צבר במקרים דומים בעבר). השומר לא יכל לסחוב עימו את כל הכסף והרכוש שהיה לו. בצר לו שם את כל רכושו בחבית אחת, אותה לקח לביתו של רבי יהונתן. כששאל את אשתו של רבי יהונתן היכן בעלה היא סיפרה שהוא לא בעיר. האיש שפחד על נפשו ורצה לברוח בהקדם סיפר לה את כל הסיפור ונתן לה חזרה את שלושת אלפי הזהובים ובנוסף הפקיד בידה את כל רכושו. הוא אמר שאם יצליח לחזור הוא מאמין שאיש כזה כמו רבי יהונתן, שמוכן לתת את כל כספו כדי להציל חבר וודאי יחזיר לו את כספו שלו, וגם אם לא אמר השומר, הוא מעדיף שאלו המבקשים את נפשו לא יקבלו את כספו.

רבי יהונתן חזר הבייתה ואשתו ספרה לו את אשר קרה ושמשמים החזירו לו כספו. רבי יהונתן החל לבכות ואמר שכנראה בשמים לא רצו את המצווה שלו ולכן קיבל שכרו בעולם הזה ולא בעולם הבא. רבי יהונתן אף התענה שלושה ימים על הדבר, עד שמשמים גילו לו שאכן מצוותו לא הייתה רצויה מכיוון שלא הסכים לשתף את הציבור במצווה ולא לקח את הכסף מידי הגבאים.

רבי יהונתן אייבשיץ כתב ספרים רבים כשהמוכרים שבהם היו הכרתי והפלתי על שולחן ערוך יורה דעה (אלטונה תקכ"ג) והאורים ותומים על שולחן ערוך חושן משפט, בשני חלקים (קרלסרוהה תקל"ה-תקל"ז). ספר זה שימש רבות את בעל נתיבות המשפט בחיבורו.

ספרים נוספים שחיבר:

  • תרי"ג מצוות, מנין המצוות לשיטת הרמב"ם, הרמב"ן והסמ"ג עם השגות הראב"ד, בדרך שיר וחרוזים (פראג תקכ"ה)
  • אהבת יהונתן, על ההפטרות (המבורג תקכ"ו). לספר זה נספח החיבור אלון בכות על מגילת איכה.
  • יערות דבש – דרשות ותוכחות מוסר, בשני חלקים (קרלסרוהה תקל"ט-תקמ"ב)
  • קשת יהונתן עם חצי יהונתן, דרושים, הספדים ופלפולים בסוגיות. (לבוב תקמ"ד)
  • בינה לעתים, על הלכות יום טוב במשנה תורה לרמב"ם (וינה תקנ"ז)
  • המדע, על הלכות ריבית (פראג תקע"א)
  • בני אהובה, על ספר נשים במשנה תורה לרמב"ם (פראג תקע"ט)
  • תפארת יהונתן, על התורה, אוסטרהא תקפ"ה
  • ישועה גדולה, פירוש על מגילת אסתר מלוקט מדרושי פורים שבספרו "יערות דבש", ורשה תרכ"ד
  • מאמר יהונתן באור על דרך פרד"ס על הפיוט חד גדיא, למברג ה'תרכ"ב
  • באור על הגדה של פסח, לונדון תרל"ז
  • מטה יהונתן, הערות על שולחן ערוך יורה דעה, נדפסו על גיליונות השולחן ערוך בדפוס ראם החל ממהדורת תר"ם
  • צפיחת הדבש, דברי חריפות ובקיאות על התורה, מונקאטש תרמ"ז
  • מטה יהונתן – על הלכות פסח, פאקש תרנ"א
  • שם עולם, אגרות ותשובות בחקירה אלוהית ובחכמת הקבלה, וינה תרנ"א
  • חסדי יהונתן, חידושים ודרושים על ש"ס ומדרשים, פיעטרקוב תרנ"ז
  • מתוק מדבש, חידושים על הלכות שבת, פאקש תרנ"ט
  • גבורת יהונתן, י"ח פלפולים בסוגיות הש"ס וג' דרושים, ורשה תרס"א
  • דעת יהונתן, חידושים על מסכת עבודה זרה, ורשה תרס"א
  • ברכת יהונתן, על הלכות ברכות הנהנין (סימן קסו-ריא), ורשה תרס"ב
  • דברי יהונתן, חידושים על התורה ועל מדרשים, פודגורזה תרס"ג

כתבים שלא הודפסו:

  • אוצר חכמה ביאור על ספר יצירה
  • בינה לעיתים על כל שולחן ערוך אורח חיים
  • ביאור על חכמת העיבור והלכות קידוש החודש לרמב"ם
  • ביאור על ספר ירמיה
  • ביאור על ספר איוב
  • ספר מירב


אלדר ממן

אלדר ממן