סיכום שבוע פוליטי:
1. ההחלטה (המאוחרת) של לפיד לוותר על הרוטציה לא מקרית. היא נועדה להכשיר את הקרקע למגעים שינסו לנהל בכחול לבן עם המפלגות החרדיות ברגע שנתניהו יחזיר את המנדט לנשיא.
לגנץ אין הרבה אופציות. אם לא אחדות, הסיכוי היחיד של גנץ להיות ראש ממשלה הוא חבירה לחרדים עם 15 המנדטים שלהם..
אבל רגע, לפיד הוא סדין אדום עבור המפלגות החרדיות. אז מה עושים? מסירים את המכשול. ברגע שלפיד כבר לא מועמד לראשות הממשלה מטעם כחול לבן, הצוהר למגעים עם החרדים נפתח.
אמש, ביום השבעת הכנסת, ראיתי את ישראל בכר – יועצו של גנץ – בסבב פגישות במזנון עם עסקנים חרדים. ייתכן שהוא סולל את הדרך לסדוק את גוש ה 55 של נתניהו ולנסות לפתות את ש"ס ויהדות התורה בשלל הצעות. כרגע החרדים נאמנים לנתניהו אבל ככל שנתקדם לעבר הדד ליין המאיים, לשעות האחרונות לפני הליכה לסבב בחירות נוסף – כל האופציות על השולחן, גם האפשרות של ממשלת שמאל-חרדים.
2. אני מעריך שנתניהו יוותר בסופו של דבר על הרעיון לערוך פריימריז בזק לראשות הליכוד. למה הוא צריך את זה? הרי בכירי הליכוד התייצבו לימינו והבהירו שישמרו לו אמונים. מעמדו במפלגה יציב ואיתן. אז מה עומד מאחורי רעיון הבחירות הפנימיות? גם יועציו וגם ראשי הליכוד אמרו לו מפורשות שעדיף לו לסגת מההצעה הזו.
ומה העליהום על גדעון סער? הוא הרי הצהיר ברגע שחזר לחיים הפוליטיים שהוא יתמודד על ראשות הליכוד ברגע שייערכו פריימריז. אמר, וקיים.
מה הטעם היה לערוך פריימריז אם נתניהו הוא מועמד יחיד? איזו לגיטימציה תינתן לו אם ייבחר ללא התמודדות אמיתית ואותנטית?
סיכוייו של סער לנצח את נתניהו בעת הזו קלושים, אבל הוא כרגע מסתמן כמועמד הבכיר והראוי ביותר ליום שאחרי נתניהו. הוא פופולארי בתוך המפלגה וגם מחוצה לה, וביחס לשאר הבכירים הוא יכול – על פי כל סקר – להביא לליכוד את מספר המנדטים הגבוה ביותר.
אני מעריך שאם יתקיימו החודש פריימריז הוא יכול להגיע ל 30 ואולי אפילו ל 40 אחוזי תמיכה. הליכודניקים החדשים תומכים בו, גם הליברלים. מקורבו חיים כץ מביא את אלפי המתפקדים שלו וגם סער בעצמו צבר תמיכה עצומה. הוא חרש בשנים האחרונות את סניפי הליכוד, עשה עבודת שטח טובה ולכן אם נתניהו חושב שהוא יביא ניצחון סוחף בפריימריז – הוא כנראה טועה.
סער מצידו שומר על ממלכתיות. למרות הבטן המלאה על היו"ר הוא לא ינהל קמפיין נגטיבי נגד נתניהו. אתמול הוא גם העדיף לברוח מהמצלמות שחשקו בתגובתו, כדי לא ליפול בלשונו.
סער לא ייצא נגד נתניהו, בטח לא בגלוי, הוא גם לא יוביל פוטש פנימי ולכן אפשר וצריך לעשות "תשליך" על בלון הניסוי שנקרא פריימריז בזק.

סער ונתניהו. צילומים: מארק ישראל סלם ותומר נויברג, פלאש 90

3. כרגע אופציית האחדות הולכת ומתרחקת. נאומו של בני גנץ אתמול, בפתח ישיבת הסיעה, היה מיליטנטי ביחס לנתניהו. בכחול לבן, נכון לעכשיו, גם לא ממהרים לחזור לשולחן המשא ומתן שאותו הם נטשו השבוע בהפגנתיות.
הליכוד מצידו לא מוותר על אחדות הגוש בראשות נתניהו.
הפלונטר הזה לא ייפתר. בטח לא השבוע.
4. אווירת נכאים שררה אתמול בכנסת ביום השבעת הח"כים. הסדין האדום אומנם נפרש, כל הטקסים נערכו כמתוכנן, אבל אי אפשר היה להתעלם מהפיל שבחדר. האופציה שנלך חלילה למערכת בחירות שלישית הייתה שיחת היום במסדרונות. במקום לדבר על עשייה וחקיקה, דיברו נבחרי הציבור על המגעים הקואליציוניים ועל כך שגם הפעם הם עשויים להתפזר עוד בטרם העבירו חוק אחד במליאה. יש לפחות 20 חברי כנסת שיודעים שאם גם הכנסת ה 22 תתפזר בטרם עת, את ההשבעה הבאה הם יראו מסלון ביתם, כחכ"לים – חברי כנסת לשעבר.
גמר חתימה טובה.