מבצע "אופרה" שיצא לדרך ביוני 1981 הוא, במבחן התוצאה, אחד המהלכים האמיצים והנכונים שנעשו בישראל מאז הקמתה ומי שהוביל את המהלך הצבאי להפצצת הכור בעירק הוא לא אחר מאשר מנחם בגין.

זכורה לי היטב (ולרעה) תגובתם של ראשי האופוזציה. ההפצצה אירעה כמה שבועות לפני מערכת בחירות סוערת שבה נדרש הציבור להכריע אם בגין ישלוט קדנציה שנייה או אם להחזיר את השמאל בראשות שמעון פרס והמערך לשלטון.
ראש הממשלה נתניהו על רקע המידע האיראני שהושג על ידי המוסד, השבוע. צילום: עמוס בן-גרשום, לע"מ
במקום להניח את הפוליטיקה הקטנה בצד ולעמוד מאחורי הממשלה ופעולת צה"ל הנועזת והמוצלחת, פרס תהה על תזמון התקיפה ושייך אותה לרצונו של בגין לנצח בקלפי.
הגדיל לעשות ראש מערך ההסברה של המערך אז, חיים הרצוג – לימים נשיא המדינה – שבראיון ל-BBC אמר: "יש משהו מוזר במועד שנקבע להפצצה. אפשר היה להפציץ לפני חמישה חודשים או לחכות להרכבת הממשלה החדשה".
יאיר לפיד. צילום: הדס פרוש, פלאש 90
אם יאיר לפיד היה נזכר במאבק הפוליטי הזה ובתוצאותיו אולי הוא היה נמנע מדברי הביקורת המיותרים שלו סביב הפרזנטציה של נתניהו השבוע שחשפה טפח מפעילות המוסד.
לפיד, ייאמר לזכותו, הוא לא אופוזיציה אוטומטית. לא אחת הוא מגבה החלטות של ראש הממשלה, בטח בענייני ביטחון, ולעיתים הוא פשוט לא מגיב.
יו"ר מפלגת העבודה אבי גבאי. צילום: פלאש 90
השבוע הוא החליט לעלות להתקפה אבל נתפס בנבדל. הציבור עלול להוציא לו כרטיס צהוב על המהלך הבהול הזה.הביקורת של לפיד על חשיפת עיקרי המסמכים והדרישה האובססיבית לפתוח בבדיקה של אחת מוועדות המשנה של ועדת חוץ וביטחון היא מיותרת ומזיקה לתדמית ישראל בעולם.
אלקטורלית – היא לא תוסיף ללפיד ולו קול אחד. ההיפך, הציבור בישראל תמים דעים שהכור האיראני הוא סכנה קיומית לישראל. קרדיט רב ניתן בעם לנתניהו על טיפולו העיקש בעניין הזה.
הנשיא טראמפ – כבר השתכנע. צילום: רויטרס
לאורך שנים ארוכות ונגד כולם, נתניהו לא ויתר, נלחם באובמה וגם שילם על כך מחיר מדיני לא פשוט, אבל גם בשמאל מבינים שבזכות ההתמדה והנחישות (וגם בזכות היכולות הגבוהות של זרועות הביון הישראליות) נושא הכור האירני נמצא בראש סדר היום העולמי, טראמפ כבר השתכנע וגם יתר מנהיגי העולם מתחילים להבין עם מי יש לנו עסק.
השתתפתי השבוע בתדריך לכתבים מדיניים שערך ראש הממשלה. בפגישה השתתף גם גורם מודיעיני בכיר מאוד. שאלתי אותם האם חשיפת הנתונים עלולה לגרום נזק מודיעיני לישראל ולפגיעה ביכולות המוסד? שאלתי גם עם מי התייעץ רוה"מ לפני ההחלטה על ההצהרה הדרמטית.
קיבלתי תשובות ברורות, גם מנתניהו וגם מהגורם המודיעיני: לא נגרם שום נזק. כל מילה שנאמרה במצגת, כל מסמך שנחשף אושר על ידי כל גורמי המודיעין והביטחון הישראליים.
"האיראנים הרי יודעים שפרצנו להם לאותו מחסן. אז מה בדיוק סיכנו כאן?" אומר לי אחד ממקורבי רה"מ ומוסיף:" הרי הנתונים האלה הוצגו ויוצגו לגורמי מודיעין באירופה, רוסיה ומדינות נוספות. ברגע שהמידע חשוף כולם יודעים מה יש לך ואיך השגת אותו".

איך שלא נסתכל על זה – לפיד טעה

יש לציין שרבים מהמסמכים לא הוצגו לציבור, שוב – בהתייעצות אחראית עם הגורמים הממונים על כך. אם לפיד היה קודם כל מברר, בשקט ובדרכי נועם, יכול להיות שדבריו הפומביים היו נחסכים מכולנו.
אולי לפיד רצה להראות לכולם שיש לו מה להגיד גם בתחום הביטחוני. אולי הוא לקח לתשומת ליבו את דבריו של אבי גבאי שקרא לו לרדת מהגדר הנוחה שהוא יושב עליה ולהתחיל לחשוב ולפעול כמו אופוזיציה.
יכול להיות שהוא פעל ללא מחשבה תחילה, אבל איך שלא נסתכל על זה – לפיד טעה. יש מספיק נושאים שבהם אפשר לתקוף את הממשלה והעומד בראשה. בתחום האיראני, עד כה, אפשר רק לשבח את פועלו ואת צעדיו הן ברמה המודיעינית-מבצעית והן ברמה המדינית-דיפלומטית.



אלירן טל
כתב בדסק המדיני של ערוץ 20