3:33 23/10/2017
מבזקים
דף הבית > מורשת > "הדתיים פחות דתיים, החילונים פחות חילונים, החרדים בטח פחות חרדים"

"הדתיים פחות דתיים, החילונים פחות חילונים, החרדים בטח פחות חרדים"

בעקבות העקירה מגוש קטיף, החליט נועם קליין להקים מרכז ללימודי יהדות בלב תל-אביב. בשיחה לקראת החג הוא מספר: "התחושה שלי היא שמאוד התקדמנו"

מחוץ לבניין הבאוהאוס ברחוב ברנר 5 בלב תל אביב, הממוקם בסמוך לרחובות שינקין ואלנבי, משתרך בערבי ראשון בשבועות האחרונים תור ארוך. הקהל המורכב בעיקר מבני 20-30, חילונים ותל-אביבים למראה, לא ממתין להיכנס לבאר או למסעדה חדשה, אלא דווקא להשתתף בשיעור על אגדה חסידית – "מעשה משבעה קבצנים", של רבי נחמן מברסלב. המורה במקרה הזה הוא מי שהפך לאחד ממתווכי תורת החסידות הגדולים לקהל החילוני של הדור האחרון – אביתר בנאי.

"המקום" – המרכז ללימודי יהדות שמארח את השיעורים של בנאי, נפתח לפני כעשור במסגרת יוזמה של נועם קליין ואריאל דורפמן, לדבריו של קליין, בעקבות ההתנתקות מחבל עזה ב-2005. "התחושה אז הייתה שגם אם לגיטימי שממשלה תקבל החלטה כואבת ככל שתהיה, הייתה ציפייה שלפחות יהיה כאב, בכי משותף, סוג של אמפתיה, גם ממי שלא קשור לעניין. מתוך ההבנה שההתנתקות היא מכל הכיוונים, חיפשנו איזשהי דרך לייצר חיבורים".

אירוע ב"מקום" בתל אביב. צילום: יח"צ
"המקום". צילום: יח"צ

 

בראיון לערוץ 20, מספר קליין על האתגר שבקיום מסגרת של לימודי יהדות בלב תל-אביב, ומדבר על השינויים הגדולים שפקדו בעשור שחלף את החברה התל-אביבית, ובכלל. "באזור שינקין ומתחם התרבות של תל-אביב כל מה שניתן למצוא הם דברים שבסך הכל מאוד דומים אחד לשני, תרבותית, מגזרית. מבחינת שפה, יש מכנה משותף בין "הארץ", הקאמרי, בית לסין, צוותא – שלא מחובר לירוחם, עופרה או באקה אל-גארביה. הרצון היה להוסיף איזשהו צבע או גוון נוסף למתחם הזה, שבו דברים קורים מבחינה תרבותית".

"מבחינתנו לקחת אמנים שיש להם נקודות ממשק עם החומרים האלה ולתת לתוכן הזה במה – זה חידוש", הוא מסביר. "ארקדי דוכין למשל, שהוא לא חידוש מבחינה תל אביבית אבל יש לו חומרים שמכילים דיאלוגים שלו עם המקורות – הוא לא הופיע איתם בשום מקום כי הוא חשב שאין לזה ביקוש ועניין. כאן הוא הופיע יחד עם יונתן רזאל מול מאתיים אנשים. זו דוגמה למשהו שהוא גם תרבותי והוא גם יהודי", אומר קליין, "והיתרון של תל- אביב הוא שברגע שמשהו קורה כאן, הדברים מתחילים להתגלגל".

נועם קליין. צילום: יח"ץ
נועם קליין. צילום: יח"צ

 

ובפרספקטיבה של עשר שנים, איך הדברים התגלגלו?  

"כיום, לפעילות של "המקום" יש שלושה עוגנים מרכזיים. הראשון הוא למידה. אנחנו מקיימים כ-30-40 שיעורים וסדנאות מדי שבוע בתחומי היהדות במובן הרחב. החל משיעורי מחשבת ישראל קלאסיים, ספר הכוזרי, הרמב"ם, הרמח"ל, וגם תנ"ך, תלמוד, ופרשת השבוע. חלק בהרצאות גדולות, וחלק במפגשים יותר קטנים. בנוסף, אנחנו מקיימים אירועים והופעות, מדי שבוע-שבועיים ישנו אירוע גדול. התחום השלישי מתקיים מחוץ לתל אביב – סיורי תנ"ך וסופי שבוע, שאנחנו מקיימים".

עשור שנים זה באמת המון, תל אביב השתנתה הרבה. בין הקהל שהיה מגיע לכאן לפני עשר שנים לבין הקהל שמגיע היום, איפה אפשר לראות את ההבדלים?  

"לפי התחושה שלי, השינוי הוא בכך שהפתיחות גדלה. אם לפני עשר שנים אנשים הגדירו לעצמם – מעניין אותנו טיפה יותר להתחבר לעולם תוכן של יהדות, אבל אני באופן אישי לא הולך להיות דתי" – התחושה שלי היום היא שהכל הרבה יותר משוחרר, אנשים לא חושבים עשר פעמים לפני שהם באים, מה יחשבו עליהם, מה יגידו עליהם. לפני עשר שנים, אנשים פחות הביאו אתם חברים, כי לא היה נעים להם שהחבר'ה ידעו".

"המקום" בתל אביב. צילום: יח"ץ
"המקום" בתל אביב – "הפתיחות גדלה". צילום: יח"ץ

 

"הקסם הזה של החופש – משהו שיש ליהדות לקבל מהעיר הזאת"

"מה שהשתנה בעיניי הם שני דברים שלא קשורים דווקא ל"מקום". באופן כללי החברה, הדור, הרבה יותר משוחררים, פחות מפוחדים. בסך הכל כחברה אני חושב שאנשים נמצאים היום פחות במשבצות מוגדרות, כולם נמצאים על כל מני רצפים, לפעמים על כמה רצפים במקביל. הדתיים פחות דתיים, החילונים פחות חילונים, החרדים בטח פחות חרדים".

"אני יכול לומר שגם אנחנו השתננו בשנים בתל-אביב, מה שוודאי קבלנו מתל אביב הוא ההתחברות לקסם הזה של החופש, שזה באמת משהו שיש ליהדות לקבל מהעיר הזאת. אנשים לא נמצאים בתוך תבניות, הכל בסדר, זה לוקח אנשים גם למקומות מטורפים לחלוטין, יש לזה גם מחיר, ויש לזה גם ברכה – זה הצד הטוב. אני מרגיש שזאת עיר שהיא לא שיפוטית, שבאמת נותנת מקום, זו הברכה של תל – אביב".

 

אם בקיץ הבא תהיה שוב פעם עקירה, אתה חושב שאת הפירות של התהליכים האלה ניתן יהיה לקצור בתל-אביב? יש היום יותר מקום לאמפתיה בין ציבורים? 

"אני חושב שכן, סך הכל התחושה שלי היא שמאוד מאוד התקדמנו. בתקשורת לפעמים אוהבים לחדד את הקולות הפחות נעימים כדי לייצר כותרות, אבל אני חושב שבשיח הציבורי דברים כן השתנו, בכל יומן חדשות ביום חמישי למשל, יש פינת פרשת השבוע, זה משהו שלא היה לפני עשר שנים. החברה הישראלית מגלה עניין בעולם התוכן הזה של הזהות היהודית".

רוב הקהל שמגיע לכאן כיום הוא חילוני?

"כן, בוודאי, הצורה שבה התכנים מועברים מותאמת לאנשים שהם מאוד חכמים ומוכשרים, אבל בתחומי הידע האלו מגיעים בלי רקע. מתוך עמדה שמאוד מכבדת את מי שמגיע לפה, האתגר כשמעבירים שיעורים מהסוג הזה הוא שהכל יעבור בצורה מעניינת וחכמה ויתכתב עם עולמות התוכן שבהם הקהל שלנו כן חזק".

 

כשנכנסים לאתר שלכם ונתקלים בשפה שמאוד מדברת על פנימיות, מודעות ויצירתיות – משהו עם ניחוח קצת אמריקאי – אפשר לחשוב שכל היהדות עוסקת במציאת "האני" והתחברות ל"עצמי". אתה חושב שאם הייתם מקיימים שיעורים עם נושאים יותר הלכתיים, שקשורים למצוות זה היה מרחיק את קהל היעד? לא הייתם מסוגלים לייצר כזה סוג של קהל?    

"התורה מורכבת גם מעולם של רוח וגם ממעשים שדואגים לחבר בין העולם הזה לעולמות אחרים, ויש שלבים. לא לכל שלב אנשים מתחברים. אני חושב שהצד של המצוות המעשיות הוא משהו שודרש לפניו הרבה רקע והרבה למידה כדי להבין את הרציונל".

"היהדות הפכה למשהו מאוד טכני"

"אני חושב שאולי הבעיה שהובילה לכל תהליך ההתרחקות מהיהדות עוד בתקופת ההשכלה היא שהיהדות הפכה, מחוסר למידה של התכנים האלה, למשהו מאוד טכני, והחלק שמאחוריי נשכח", מסביר קליין. "כלומר כשילד היה קם בבוקר אמא ואבא שלו אמרו לו תעשה כך וכך  – תרי"ג מצוות, כשלכל מצווה יש אלפי תתי-סעיפים, אם לפני כן מבינים את ה"למה" אז אפשר להתחבר לעולם של המעשים ומאוד גם להזדהות, אבל אם אתה מדבר ישר רק על רצף הוראות מבלי שיש את החלק שלפני, זה הופך להיות משהו מעיק ומעצבן".

"אני חושב שלא למדו במשך הרבה מאוד שנים את העולם של מחשבת ישראל, את החסידות, את הקבלה, כל הרציונל, ביום שבו אנשים הגדירו לעצמם מחדש את מסגרות התנהלות החיים שלהם – לפני 100 – 150 שנה, בכל ההקשרים – פתאום האדם הפך אדון לעצמו, והוא לא כפוף לכומר של הכפר וגם לא לרב, והלחץ החברתי של הקהילה כבר לא משחק תפקיד".

"אם מלכתחילה ישנו עולם של ידע שמזדהה עם התכנים האלה, אפשר לקיים אותם. אבל אם מדובר רק ברצפים של פקודות – אז ביום שאנשים יכלו לבעוט בהם – הם בעטו. ברוב הפעמים בעוצמה מאוד חזקה. ובצדק. לחזור לאותו המקום – פירושו לחזור 150 שנה אחורה ולעשות את אותה טעות, רק עם אנשים שכבר לא מחוייבים לכלום, לשום דבר – אין בזה עניין".

 

מהם הדברים שאתם עובדים עליהם לקראת השנה החדשה?

"קודם כל אנחנו מקיימים תכנית לדוברי צרפתית, כדי לתת מענה לדוברי צרפתית ברמת הלמידה וגם מקיימים אפשרויות למפגש בין ישראלים לצרפתים",

"בנוסף אנחנו מקיימים תכנית היכרויות, זהו צורך שהופתענו לגלות, הרבה חברה' שמגיעים ללמוד פה באופן קבוע אמרו שהם מכירים הרבה בני זוג פוטנציאלים, אבל שלא יוצא מזה שום דבר, וזה לא מתקדם לקשר משמעותי, בטח לא להקמת משפחה".

"בתרבות המערבית יש "באג" מובנה"

"בעיני בתרבות המערבית יש "באג" מובנה – הדבר החשוב ביותר בתרבות המערב הוא "אני"  – כל מה שנמצא בעולם תפקידו בסופו של דבר לספק את המאוויים שלי בכל רגע נתון, ואם משהו משתבש אז ישר אני עובר למופע הבא, שיביא אותי למקום הזה שבו בסופו של דבר טוב לי".

"תפישת היהדות בהקשר של משפחה היא שונה – זה לא "אני " במרכז אלא "אני" ו-"את" בונים ביחד איזשהו פרויקט משותף. בסופו של דבר לכל אדם בעולם יש איזשהי שליחות, איזשהו תפקיד, חלק משמעותי בשליחות הזאת הוא לבנות משפחה. ממילא כשזאת התפישה אתה לא בודק כל הזמן מה מצב ההנאה שלי בכל רגע נתון, אלא איך למרות שיש אתגרים מה אנחנו עושים כדי לחזור למצב שבו מה שהוא במרכז הוא המשפחה ולא "אני" – יש לנו פרויקט משותף".

"אז פתחנו כאן מפגשים של סדנת הכרויות, אנחנו מתאימים את בני הזוג לפי ריאיונות שאחנו מקיימים, לכל מפגש הגיעו כ- 50 אנשים". לפי קליין כל המשתתפים במפגשי ההיכרויות הם חילונים, "רוב האנשים שמגיעים לכאן הם בגילאי 20 -40, ממוצע הגילאים הוא 32".

"החלטנו לקיים כאן את הדייטים הראשונים כי הרבה פעמים ראינו שהרבה דברים נופלים על שטויות, אי הבנות או טעויות בתקשורת", הסביר קליין.

בעוד 10 שנים מהיום – איפה אתה רואה את המקום?

"בשלב הראשון הייתי רוצה להרחיב את הסניף וגם להתרחב לערים אחרות, רמת השרון, גבעתיים – איפה שיש צורך, איפה שיש עניין. זה גם חלק מהמתנות של תל-אביב – לפעמים לא לחשוב רחוק מדי".

עדי דניאל

עדי דניאל

עורכת חדשות באתר ערוץ 20
לתגובות

אולי יעניין אותך גם

מעצר יהודים הונגרים, בודפשט 1944. צילום: הארכיון הגרמני הפדרלי

'ביד ושם' הצליחו לזהות שמות 80% מקורבנות השואה בהונגריה

בפרויקט מחקרי שנמשך כעשור הצליח צוות החוקרים לאתר 225 אלף שמות חדשים מבין שמות הנספים. 4.5 מתוך 6 מיליון שמות הקורבנות נמצא כעת בארכיון 'יד ושם'