"וְאַתָּה בֵּית-לֶחֶם אֶפְרָתָה, צָעִיר לִהְיוֹת בְּאַלְפֵי יְהוּדָה מִמְּךָ לִי יֵצֵא לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל", נכתב במקורותינו (מיכה, ה'). במקורות הנוצרים פוּרשׁ הפסוק כמכוון להולדתו של ישו שעתיד לגאול את העולם מייסוריו. עם זאת עיר הולדתו של המשיח הנוצרי אינה שמורה רק למאמיניו.

נכון להיום, בעוד הכוכב הבוהק המסמל את העיר זוהר, מצבם של מאמיניו של ישו בכי רע, דווקא בעיר אשר לטענתם אמורה להביא את הגאולה לעולם. גורמי השלטון בעיר טוענים כי אוכלוסיית הנוצרים בעיר עומדת על שיעור של 40%. עם זאת, ידוע כי המספרים נמוכים בהרבה.

בית לחפ. צילום: סבי ברנס
בית לחם. צילום: סבי ברנס

בשנות ה-90 הייתה האוכלוסייה בעיר בעלת רוב מוצק של קרוב לשני שלישים, ואילו כיום הם נאמדים בכ-20% בלבד. ירידת שיעורם באוכלוסייה הכללית נובעת בעיקר מהגירה שלילית שמתגברת החל מדצמבר 1995, עת עברה העיר לשליטה מלאה של הרשות הפלסטינית.

למעשה, הלאומיות הערבית או הפלסטינית אינה מותירה מקום למיעוט נוצרי כלשהו והנוצרים בבית לחם חשים בגטו תרבותי ודתי. על כך כותב גדעון לוי מעיתון הארץ: "אין שמחה בבית לחם: החנויות שוממות ומצב הרוח עגמומי. רק ברחבת הכנסייה מסתובבים תיירים שבאו לרגע ומיד יעזבו. סוף שבוע במלון פאר כמעט ריק בתקופה שאמורה להיות העמוסה ביותר בשנה" (הארץ, 16.12.16).

אישית, אני זוכר ימים אחרים. ימים בהם העיר בית לחם הייתה עמוסה בתיירים מכל רחבי העולם. מלונות העיר היו באחוזי תפוסה גבוהים, שהשפיעו גם על מלונות באיזורים שמסביב, כמו ירושלים ורמאללה. השווקים היו מלאים כל טוּב, וילדים ערבים עשו קופה יפה ממכירת ענפי זית להמוני התיירים.

כנסיית המולד הייתה בימים אלה מוקד אטרקציה מרהיב והיה צורך להידחף ולהמתין זמנים ממושכים לצורך קבלת רגע בודד של תמונה קטנה והתייחדות עם הכוכב הכסוף המציין את מקום היוולדו של המשיח הנוצרי.

חגיגות חג המולד בבית לחם - בימים טובים יותר
חגיגות חג המולד בבית לחם – בימים טובים יותר

לא קל להיות נוצרי בבית לחם

בעיר פועל משמר צניעות המזוהה עם החמאס ודורש מצעירות נוצריות להקפיד על צניעות לבושן, לאו דווקא בדרכי שלום. מקרים בודדים של נישואי תערובת בין מוסלמים ונוצרים גורמים למשברים קשים ואף לאלימות מהצד המוסלמי.

הנוצרים כשלעצמם, נמצאים בין הפטיש לסדן ומצהירים שוב ושוב על נאמנותם הפלסטינית – ממש מאותה הסיבה שהדרוזים ברמת הגולן מצהירים על נאמנותם לשליט הסורי. ניסיונות אמיצים של נוצרים במהלך השנים להסתפח בצורה כזו או אחרת למדינת ישראל נתקלו בסירוב.

תקופות המאבקים בין מדינת ישראל לרשות הפלסטינית הן הקשות להם ביותר. בשנות האינתיפאדה השניה סבלו תושבים נוצרים ומוסדות דת מהצקות חוזרות ונשנות של הכוחות החמושים הפלסטינים. רגע השפל הנוצרי התרחש בתקופת מבצע חומת מגן, עת התבצרו חמושים פלסטינים בכנסיית המולד ושבוּ כ-250 אנשי דת ומאמינים נוצרים. מדינת ישראל שאפה למנוע פגיעה באזרחים ובכנסייה הקדוש, והעניין הסתיים במשא ומתן בין הצדדים. עם שוך הקרבות התברר הנזק הכבד שנגרם לאתר: הצתה של מתחמים מקודשים, בזיזת תשמישי קדושה ושימוש בספרי קודש כבנייר טואלט.

על כך ניבא ישו: "הִנֵּה יָמִים בָּאִים עָלַיִךְ וְאוֹיְבַיִךְ יָקִימוּ סוֹלְלָה סְבִיבַיִךְ וְיַקִּיפוּךְ וְיָצוּרוּ עָלַיִךְ מִכָּל עֵבֶר וִימַגְּרוּ אוֹתָךְ וְאֶת בָּנַיִךְ אֲשֶׁר בְּקִרְבֵּךְ". מיותר לציין כי חילולה של כנסיית המולד לא זכה לשום גינוי של האומות המאוחדות או של אונסק"ו.

המצב זהה ברשות הפלסטינית כולה. ההגירה הנוצרית מחוץ לתחומי יהודה, שומרון ורצועת עזה גוברת ככל שמדינת פלסטין קורמת עור וגידים. המזרח התיכון אינו שונה בהרבה, ולמעשה המקום היחיד במזרח התיכון בו ישנו ריבוי אוכלוסייה בקרב המיעוט הנוצרי הינו במדינת ישראל.

הכומר גבריאל נדאף מכיר בכך והצהיר השנה כי אלמלא מדינת ישראל היו הנוצרים גם כאן מיעוט נרדף כמו בכל המזרח התיכון. במצרים למשל, נרדפים הנוצרים-הקופטים ורק לאחרונה התרחש פיגוע שגבה את חייהם של עשרות בני אדם בפיגוע בכנסייה בקהיר. זאת בנוסף להגירה שלילית של עשרות אלפי נוצרים.

את עיראק למשל נטשו בשנים האחרונות 80% מהנוצרים, ואילו בלבנון למשל מועברים כספים איראניים לצורך רכישת אדמות נוצריות, בחלק מההשתלטות השיעית במדינה והאוכלוסייה הנוצרים כמובן בנסיגה משמעותית.

המסקנה ברורה. רק שליטה ישראלית ו/או בינלאומית במתחמי דת נוצרים יכולה לשמור על צביונם הייחודי. ברור הדבר כי גם אם אין באפשרותם להצהיר זאת בריש גלי, הרי שהנוצרים, ממש כמו רבים מהתושבים המוסלמים ביהודה ושומרון, עורגים לתקופת "הכיבוש" הישראלי.

איתמר צור

איתמר צור

תחקירן פורום קדם למזרחנות והסברה, פובליציסט ועובד חברת הייטק