אחת מזכויות היסוד של האזרח במדינת ישראל, כמו גם בכל מדינה דמוקרטית הינה הזכות לבחור ולהיבחר. ואכן הבחירות במדינה דמוקרטית מהווה זכות יסוד מדינית המהווה אחד מהסממנים המובהקים של חברה דמוקרטית.
החוק במדינת ישראל אינו מחייב אדם להצביע, ולאדם מסורה הזכות להחליט האם להצביע או לא. היעדר חובה המוטלת על האזרח לבחור, יש בה כדי להביא לאדישות בקרב הבוחרים, ותהא הסיבה אשר תהא, יש בה כדי לפגוע בדמוקרטיה. אלא ולנוכח התשובה הדמוקרטית בעניין השתתפות בבחירות, יש מקום לבדוק את השאלה גם דרך ההיבט היהודי של המדינה, ולבחון האם מבחינה הלכתית מוטלת על האדם החובה להצביע או שגם היהדות אדישה לשאלה זו ומותירה עניין זה לרצון הבוחר.
במקרא, המופע של דמוקרטיה המוכר לנו כיום אינו קיים, אולם לא מעט יסודות דמוקרטיים אושיותיהם במקרא ובהלכה היהודית. אחת מהמצוות שהתורה מצווה על בני ישראל הינה "שום תשים עליך מלך" [דברים יז;טו]. תחולתה של המצוה חלה עם כניסתם של בני ישראל לארץ כאישות ריבונית ועצמאית [ספר המצוות מצוה עשה קעג, הלכות שופטים א;א]. על תכלית המצווה מסביר ספר החינוך "כדי שיקבצנו כולנו וינהיגנו כחפצו…בתועלת שנמצא לעם בהיות עליה איש אחד לראש ולקצין, כי לא יתקיים ישוב העם בשלום בלתי זה" [מצוה תצז]. דומה כי אין כל מחלוקת בדבר נחיצות השלטון "שאלמלא מוראה של מלכות איש את אחיו חיים בלעו"
האברבנאל, מפרשני המקרא, מדינאי יהודי ושר אוצר של מלך פורטוגל, במאה ה-15, שהיה בין אלו שהתנגד לשיטת המלוכנית המתוארת בתורה, וביכר את בשיטה הדמוקרטית מסביר "…שיהיו בעם מנהיגים רבים מתקבצים ומתאחדים ומסכימים בעצה אחת ועל פיהם תהיה ההנהגה והמשפט, למה לא יהיהו הנהגותיהם זמניות משנה לשנה או פחות או יותר? ובהגיע תור שופטים ושוטרים אחרים יקומו תחתיהם ויראו אם הראשונים פשעו באומנותם…בהיותם עתידים לתת את הדין אחרי ימים מעטים יהיה מורה בשר ודם עליהם ופחדו… ואל עונש השופטים הבאים אחריהם…" [אברבנאל, שמואל פרק ח], על פסקה זו מוסיף הרב אליעזר יהודה וולדינברג, דיין בבית הדין הרבני הגדול, בספרו 'הלכות מדינה', "מתקבצים ומתאחדים ומסכימים בעצה אחת, קרי בית הנבחרים, כנסת ועל פיהם תהיה ההנהגה והמשפט" [הלכות מדינה ח"א, שער ג], ומכאן יש להפנים את העקרון לפיו בית הנבחרים נבחר לתקופה קצובה, כאשר המשך כהונת הנבחרים בתפקידם מותנה בבחירת העם, שממנה את נבחריו בהתאם לפועלם.
בהתאם לעקרון שהטביע ר' שמואל בן מאיר, הרשב"ם, מגדולי פרשני התלמוד והמקרא של המאה-11, לפיו קיימת חובה לפרש את המקרא "לפי הפשטות המתחדשים בכל יום" [רשב"ם בראשית לז;ב] הרי שביטויה המודרני של מצוות שום תשים עליך מלך באה לידי ביטוי במימוש זכות ההצבעה לבחירות לכנסת ישראל. בשאלה האם יש לראות בנוהל הבחירות תוקף הלכתי, משיב הרב אליעזר וולדינברג "כל דיני ומנהגי אופני הבחירה ניתנים להשתנות על ידי קביעת מנהג חדש מכל אנשי העיר או רובם, על ידי אותם שהוברר ו לשם תיקון תקנות לטובת העיר…והמנהג החדש מקבל את התוקף הראוי אחרי שיהגו בו שלוש פעמים" [שו"ת ציץ אליעזר חלק ב, סימן כב].
עדות מרתקת ומרגשת של רב חרדי בשם ר' משה יקותיאל אלפרט, אשר התמנה בשנת 1938, על ידי שלטונות המנדט הבריטי, למוכתר שכונת "בית ישראל", ירושלים, ניתן למצוא בתיאורו על התחושה שאפפה אותו ברגע שהוא מימש את זכותו להצביע לכנסת הראשונה של מדינת ישראל. לחובבי הטריוויה נציין, שר' משה אלפרט זכה לחיות בתקופת השלטון הבריטי והוא זכה להיוולד יחד עם המדינה אל שלטון יהודי עצמאי במדינת ישראל הריבונית. עם תחילת מינויו למוכתר בשנת 1938 ועד לשנת 1952 ניהל, ר' אלפרט יומן בו תיאר את עבודתו ואת ההתרחשויות המדיניות, הפוליטיות, החברתית שארעו בירושלים. בתיאור מרגש מתאר ר' משה את התחושה שליוו אותו בשעה שהוא הלך להצביע בבחירות הראשונות שהיו למדינת ישראל, תחושות שרק מי שטעם טעמה של שלטון זרים יכול הוא להרגיש את אשר הוא תיאר בימנו, וכך הוא מתאר:
"בשעה 5:35 בבוקר השכם קמתי אני ואשתי ואחי…וגיסי…ובני…אחרי ששתינו קפה לבשנו בגדי שבת לכבוד היום הגדול והקדוש הזה. כי זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו. כי אחרי שנות אלפיים שנה גלות או יותר…לא זכינו ליום כזה שנלך לבחירות במדינה יהודית וברוך שהחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה…אני ואשתי ואחי וגיסי הלכנו לקלפי…ופנקסי הזהות של מדינת ישראל בידינו. בשמחה רבה ועצומה הלכנו את הדרך הקצרה מביתינו…וכל הדרך הלכתי כמו בשמחת תורה אצל הקפות עם ספר תורה כפי פנקס הזהות של [מדינת] ישראל היה בידי. לא היה גבול לאושר השמחה…היושב ראש אמר לי שהיות ואני האיש הזקן מכל האנשים שישנם פה, אני אהיה הראשון מהבוחרים. ברטט של קדושה ובהדרת קודש מסרתי לידי היושב ראש את פנקס הזהות שלי…מסר לידי מעטפה אחת ונכנסתי לחדר השני ששם היו מונחים כל הפתקאות של כל הרשימות. ביד רועדת וברגש של קדושה לקחתי פתק אחד…ושמתי אותה לתוך המעטפה שקיבלתי אותה מידי היו"ר. נכנסתי שוב לחדר הקלפי והראיתי לכולם כי יש בידי רק מעטפה אחת, והגיע הרגע הכי קדוש בחיי, אותו הרגע שלא זכו האבא שלי ולא הסבא שלי. רק אני בזמני בחיי, זכיתי לרגע כזה של קדושה וטהרה, אשרי לי ואשרי חלקי! בירכתי ברכת "שהחיינו" ושמתי את המעטפה לתוך תיבת הקלפי…שבנו הביתה, והלכי להתפלל, יום חג גדול…" [יומנו של מוכתר בירושלים, עמ' 173-174].
תיאור מרגש, של ר' משה אלפרט, זר לנו היום, הדור שנולד אל תוך המציאות של מדינת ישראל כעובדה מוגמרת לא מצליח להבין על מה ההתרגשות, ולכן לא מעט עושים דין לעצמם מוציאים עצמן מן הכלל, ולא בוחרים. אלו פוגעים במדינת ישראל כמדינה היהודי. שכן במימוש זכות ההצבעה לכנסת ישראל אדם מקיים מצווה, מצוה של מינוי נבחרים לשלטון הריבוני של מדינת ישראל, היא חובה שאין לאדם רשות להשתמט ממנה.

אלישי בן-יצחק, עו"ד, מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט' ובעלים של משרד לעריכת דין.

להישאר מעודכנים תמיד הצטרפו לקבוצות העידכונים של ערוץ 20 ב- whatsapp

 




מערכת ערוץ 20

מערכת ערוץ 20