ביום שני הבא בלילה, כשיתברר מיהו היושב ראש הבא של מפלגת העבודה איש משני המתמודדים, או מי מטעמם, לא יוכל להאשים את השד העדתי. אמש כתב השר אריה דרעי כי העובדה שבמפלגת ׳העבודה׳, מפלגת ההמשך של מפא״י, נבחרו פרץ וגבאי, אומרת שעברנו כברת דרך משמעותית בנושא המזרחים. כמו דרעי, כך גם בתקשורת, מוצאם העדתי המשותף של השניים הפך להיות העובדה הבסיסית בדיווחים על תוצאות הסיבוב הראשון במפלגת העבודה.

היום הזה א'-ה' 23:00

האם מפלגת העבודה עברה אמש בהצלחה מבחן בגרות ביחסה למזרחים? התשובה: אולי. הבחירות הקודמות של פרץ לראשות המפלגה ב-2005 לוו בסערה גדולה,"פרץ גייס פלנגות שהסתננו למפלגה והשתלטו עליה. כמו הגנרל פרנקו, הוא גייס את הפלנגות מצפון אפריקה". אמר אז גיגי פרס, אחיו של שמעון. שתיים עשרה שנים עברו מאז. פרץ הספיק לעזוב את מפלגת העבודה ולחזור אליה, מקפיד לא לתת לשד העדתי לנהל אותו – גם כאשר פעם אחר פעם סבל ממנו. ביוני 2005 נשאל פרץ כיצד הוא מסביר את העובדה שבעיירות הפיתוח אחוז ההצבעה לליכוד עדיין גבוה? תשובתו הייתה: "הם חווים את תסמונת הילד המוכה. ילד מוכה לא עוזב את הבית, גם אחרי שהוא מקבל מכות. לליכודניקים עד כה לא היתה סיבה לעזוב את הליכוד, גם אם ביבי מכה בהם מבוקר עד לילה, כי הם לא באמת האמינו שבמשפחות האחרות יטפלו בהם טוב".

גם אבי גבאי התבטר בחודש האחרון התבטאות בעייתית בסוגיית המוצא – " אני לא דוד לוי, אני הייתי קצין, יש לי תואר ראשון ותואר שני, הייתי מנכ"ל של חברה בינלאומית" אמר גבאי בריאיון לגלי צה"ל. גבאי שרד את ההתחלקות הזאת, כל עוד הקהל מולו היה מתפקדי מפלגת העבודה. אם וכאשר ייבחר לראשות המפלגה – הוא יידרש לכך שוב, הפעם גם מול קהל תומכי ליכוד בעיירות הפיתוח.

אך ייתכן שכרגע ניצב גבאי מול בעיה גדולה יותר – החיבוק והתמיכה מאהוד ברק. ברק הוא לא דמות פוליטית להיבנות עליה – בטח לא בקרב הקהלים שגבאי יזדקק להם בעתיד. בעוד עמיר פרץ זוכה היום לתמיכת יושב ראש הסתדרות העובדים אבי ניסנקורן,  גבאי זוכה היום לתמיכת נציג הסתדרות הפוליטקאים האבודים, זה שהציבור ניתק איתו קשר אחרי שנה וחצי של כהונה כראש ממשלה.

לשניים האלה, גבאי ופרץ יש יחד ובנפרד משימה לא פשוטה: שיקום מפלגה שמפלרטטת עם מנדט חד ספרתי והתמודדות עתידית מול נתניהו ולפיד. הציוצים והסרטונים של ברק מהמגדל – זה הדבר האחרון שהם צריכים על הראש שלהם עכשיו.