איש התקשורת אברי גלעד כתב היום (ש') פוסט נוקב בפייסבוק בו התייחס למורשתו של פעיל השמאל הקיצוני והעיתונאי אורי אבנרי שהלך השבוע לעולמו ולמכנה המשותף עם מרבית מהמחבלים הערבים:

אבנרי בהפגנת מחאה על מותו של מחבל משאיפת גז מדמיע במהלך הפרות סדר בבילעין ב-2011. צילום: גילי יערי, פלאש 90

 

"השבוע הלך לעולמו אורי אבנרי 'פעיל השלום' כפי שקראו לו בטעות חמורה בתקשורת. אבנרי, ינוח בשלום בכד האפר שלו, היה האב הרוחני של השמאל הפונדמנטליסטי בישראל, ההוגה שמאחורי תנועת ה-BDS, ואיש שמורשתו ממשיכה לחיות ברחוב שוקן וסביבותיו ולהשפיע על עולמנו".

"השבוע התפרסמה צוואתה של אמו של אבנרי. בין היתר כתבה בה כך: 'לבני אורי אבנרי ת.ז. 39517, מרחוב רופין 10א', ת"א איני מורישה אפילו אגורה שחוקה אחת מאחר ולא טיפל בי ובמקום זאת הלך לבקר אצל הרוצח יאסר ערפאת'. עוד התפרסם השבוע כי אבנרי התנכר למשפחתו, לחבריו, ואפילו לחתוליו התייחס באכזריות. כמו כן בחר לא להביא ילדים לעולם, זכותו כמובן, ומזלם של הילדים שלא באו לעולם הזה".

אבנרי וערפאת. ארכיון

 

"ליבי למנוח, שלא ידע ליצור קשרים ולבטא אהבה במעגלים הקרובים לו. איני יודע מה הביא אותו למציאות רגשית כה קשה ואומללה, וזה לא ענייני. מה שכן ענייני זה להתבונן בו, וברבים השותפים לקיצוניות עמדותיו נגד בני עמו וארצו, ולראות שפעמים רבות ההתחברות לאויב המר ביותר של עמך היא בסך הכל קריאה של הרצון להרגיש אהוב, להיות שייך, לרפא פצעים עתיקים בנפש, ולא באמת אידאולוגיה. זאת רק תחפושת. לולא פגיעתם בנו היתה כה חמורה, היה ראוי שננהג כלפיהם בחמלה ונחבק את הילד הפגוע שבהם".

"השבוע גם פורסם שכ-70% מהמחבלים הפלסטינאים שהיו מעורבים בפיגועים הם אנשים עם בעיות נפש. מעניין. גם בצד שלהם וגם בצד שלנו המענה לתעוקות הנפש הוא פגיעה ביהודים. לא שזה נותן פטור מאחריות, אבל לא לשכוח שבשני הצדדים יש אנשים מאד פגועים שמשתמשים בסכסוך הלאומי כדי לנסות לרפא את עצמם, או לפחות להקל את כאבם. בעת הזאת מה שניתן לקחת מהתובנה הזאת היא ההבנה שהסכסוך אינו חמור ומדמם כפי שנדמה, ואם מנקים ממנו את הטרמפיסטים האומללים, המצב ניתן להסדרה שפויה. לא רק צבא צריך פה, גם צבא של פסיכולוגים".



מערכת ערוץ 20

מערכת ערוץ 20