ברוך דיין האמת: אל"מ במיל' רמי הרפז נפטר אמש (חמישי) בגיל 80.

הרפז גדל בקיבוץ משמר העמק, עבר לקיבוץ הזורע ובחודש יוני 1958 סיים את קורס-הטיס מספר 25. בשנות ה-60 שירת כטייס "סופר מיסטר" (סמב"ד) ו"אורגן" ועליו לחם במלחמת ששת הימים.

לפני כשלוש שנים ערכו לכבודו בחיל האוויר טקס פרידה, לאחר שסיים באופן רשמי שירות מילואים אחרי כ-60 שנים בחיל. באתר חיל האוויר נכתב אז:

"הוא היה לאחד מהטייסים הפעילים ביותר במלחמה וביצע כמות גדולה של גיחות מבצעיות. במהלך מלחמת ההתשה היה מהצוות שקלט את מטוסי ה"עיט" (סקייהוק) ואחר כך גם את מטוסי ה"קורנס" (פאנטום) ועליהם לחם במהלך המלחמה ואיתם גם נפל.

במהלך תקיפה של סוללות טילי קרקע אוויר מצריות בשדה התעופה קוטומיה קרה הדבר שכל טייס חושש ממנו.

"התקיפה הזאת הייתה ככל התקיפות, אחרי שחיסלנו את הסוללות התחלנו בדרך חזרה, דקה וחצי אחרי ההפצצה הנווט הודיע לי 'נעולים עלינו', מסתבר שסוללה מוסתרת שלא ידענו עליה לפני זה שיגרה עלינו טילים. מהטיל הראשון הצלחנו להתחמק, מהשני לא כל-כך. המטוס נכנס לסחרור והיינו מוכרחים לנטוש", סיפר אל"מ (מיל') הרפז.

אל"מ הרפז בצעירותו. צילום: באדיבות חיל האוויר

 

כאשר נשאל הרפז על השבי הוא ענה בחיוך שלספר על שלוש שנים וחצי בשבי לוקח בערך שלוש שנים וחצי, אך הוא מסכם את לקחיו: "גיליתי את שני הדברים החשובים שאני סוחב מאז: הראשון הוא שבכל סיטואציה שתחליט שאתה לומד את גבולות המגרש, חוקי המשחק ומכיר את השחקנים, אתה יכול לשחק בכל משחק. וזה לא משנה איזה משחק, זה יכול להיות כדורגל וזה יכול להיות שבי.

אתה בתפקיד ה-לא טוב אבל זה מה שיש. הדבר השני שהוא החשוב מכל – אנחנו חושבים שלכל אחד יש חוסן מסוים, וככל שנקשה עליו חוסנו ייחלש עד שהוא ישבר. אך דעו שזה לא נכון, הגוף שלנו יכול לעמוד בדברים שאנחנו לא חשבנו עליהם, השבירה היא רק בראש. אם אתה אומר לעצמך 'אני לא יכול יותר', ואחרי רגע אתה אומר 'היי, לפני רגע אמרתי שאני לא יכול יותר והנה אני פה', ברגע הזה כאילו התחלת הכול מחדש. ברגע שאתה לומד את החוקים האלה, כל החיים נראים אחרת".

כאשר חזר מהשבי המצרי בחר הרפז לחזור לחיל-האוויר עם אותן תובנות שספג בשבי, והפך להיות מפקד טייסת תעופה בבסיס חיל-האוויר בעציון ולאחר מכן גם פיקד על בסיס רמת-דוד. כשהשתחרר עבר להדריך חניכים בבית הספר לטיסה וגם קיבל את הפיקוד על מנחת החירום שדה מגידו"

הרפז נודע כמנהיג השבויים הישראלים בכלא המצרי, ויחד עם חבריו תרגם מאנגלית לעברית את הספר "ההוביט" של טולקין.

במהלך השבי נולדו לו תאומות. למרבה הצער, אחד מבניו נהרג לפני כמה שנים במהלך טיול בדרום אמריקה.

הוא הותיר אחריו אישה, ארבעה ילדים ונכדים. ההלוויה תתקיים היום בקיבוצו.

יהי זכרו ברוך!

לינור בר-אל

לינור בר-אל