אסף יפרח סיים השבוע טירונות בצנחנים והגשים את החלום של אחיו הבכור אייל שנחטף ונרצח באירוע שגרר אחריו את מבצע "שובו אחים" בניסיון למצוא את שלושת הנערים. בראיון ל'לפני כולם', מספרת איריס יפרח, אמם של אייל ואסף, על התחושות בתקופה הזו ואיך זה להיות אמא לחייל. "ב"ה, תקופה מרגשת שהתחילה לפני כמה חודשים, אסף הבן שלנו התגייס לצנחנים וזה משהו חדש בבית, יש לנו חייל, היא אומרת. "אני לאט לאט לומדת להיות אמא של חייל וזה בהחלט משהו מרגש ביותר".

איריס סיפרה כי אסף הלך בדרכו של אייל שחלם, לשרת בצבא בשירות משמעותי ואף שיכנע את חבריו לעשות כן: "אייל עזב אותנו בגופו אבל רוחו בהחלט נשארה איתנו בבית. אייל חלם על שירות משמעותי, התאמץ גם בשביל זה, לא רק בשביל עצמו אלא גם לשכנע חבר'ה שמסביבו חברים בני גילו כמה זה חשוב. בהחלט נשארה אווירה בבית שזה חשוב וכדאי, ואפילו כיף במידה מסויימת ואסף בנועזות, גבורה, הקרבה ובשמחה גדולה ממשיך את דרכו של אייל והנה הוא מסיים טירונות, לקראת אימון מתקדם".

"אני דואגת, לא אסתיר, אבל למדתי לא לחיות את הפחדים שלנו. לחיות את הפחדים זה להישאר אי שם במה שאין ובמה שאי אפשר לעשות וזה לא פשוט", אמרה איריס והוסיפה כי הם חיים באמונה ותקווה שבעז"ה יהיה בסדר. "אני בהחלט מתאמצת, מתחזקת בשביל כולנו – בשבילי, בשביל בן הזוג שלי, בשביל הילדים והמשפחה ומקבלים תעצומות. עם הרבה תפילות הקב"ה נותן כוחות. בטח שאני דואגת, זה לב של אמא. אני דואגת גם כשהילד יוצא ולא חזר הביתה. אבל כפי שאמרתי קודם חיים באמונה מתוך תקווה ותפילה ובעז"ה יהיה בסדר.

"אייל היה שמח מאד, הוא היה הבכור והתווה דרך ותמיד הייתה לו מילה להגיד – מילה טובה, הוא היה נותן כוחות לאחים שלו, מחזק אותם. הוא לא הסתיר את הקשיים, גם לאייל היו קשיים אבל תמיד הייתה לו מילה טובה, מחזקת, מרימה. היה אפשר להסתכל עליו ולהגיד 'יהיה טוב, יהיה בסדר' ואנחנו נעשה את זה גם ביחד. בטוחה שמלמעלה הוא מתבונן באסף ושמח איתו".

"באוגוסט הייתה השבעה של יחידת הצנחנים בכותל וכולנו התרגשנו, זו הפעם הראשונה שאני בהשבעה של הבן שלי ולהיות במקום המרגש הזה ולראות את כל החיילים צועדים – היינו כמה שעות לפני הזמן וכל כך התרגשנו ופתאום הם נכנסו שורות שורות עם מדים של זית, כל כך זקופים וגאים ואני בעין אחת מאושרת בשביל אסף ועין אחת בוכה על אייל אבל זוכרת שאלה רגעי הבחירה שלנו בחיים וזו בהחלט דרך לא פשוטה שאנחנו עוברים אבל לומדים לחיות את הכאב ולהמשיך בד בבד את החיים. זה כרוך אחד בשני, בלתי נפרד מאיתנו".

לפני כולם

לפני כולם