השאלה האסטרטגית והמהותית איך להביא שקט רצוף וארוך שנים לתושבי הדרום והעוטף עלתה בלא מעט דיוני קבינט בשנים האחרונות. בהיעדר מדיניות ברורה, כל מיני סבב לחימה כזה נפתח בהתגרות של חמאס, נמשך באיומי סרק של דובר צה"ל ובמהלומות הדדיות ומוגבלות מאוד ומסתיים בהפסקת אש. עד לסבב הבא. כמו לצפות בסרט שמהרגע הראשון אתה כבר יודע את סופו.

במטה הכללי של צה"ל מתנגדים לפעילות קרקעית, ושרי הקבינט מבקשים תמיד להסתכל על חצי הכוס המלאה ולהתהדר בכך שמאז צוק איתן "היו אפס אזרחים הרוגים בצד הישראלי." אחרי הלילה והאירוע באשקלון, גם את המשפט הזה כבר לא ניתן לומר עוד.

הגיע הזמן להכריע, להחזיר את כושר ההרתעה הישראלי, ולנהל מערכה כוללת שבמרכזה תכלית, מטרה מוגדרת וברורה. אם ההחלטה תהיה להכריע את חמאס – אז לשם כך יש לפעול ואת האש לא ננצור עד שהמטרה תושג.

נפתלי בנט היה השר היחיד שהציג בקבינט תוכנית פעולה סדורה להתמודדות מול עזה. התוכנית שלו בנוייה מכמה צעדים וכוללת פינוי אוכלוסייה מיישובי עוטף עזה, החזרת הסיכולים הממוקדים נגד ראשי חמאס, כתישה אווירית מאסיבית (כלומר – לא הפגזת דיונות חול ומבנים נטושים) ובשלב הבא גם פירוז הרצועה, מהלך קרקעי מורכב שמרתיע לא מעט גורמים במערכת הביטחון ובמערכת הפוליטית.

בנט זכה לכתף קרה מצד שותפיו לקבינט כשהציג את תוכניתו המפורטת. פעם אחר פעם הוא ניסה לקדם אותה, אך בכל סבב סורב. בנט כבר מחוץ לחיים הפוליטיים, וחבל שכך אבל התוכנית עדיין במגירות. זה הזמן לשלוף אותה חזרה לשולחן הדיונים, לנער ממנה את האבק וליישם אותה. זאת גם הזדמנות מצויינת להקשיח את תנאי הכליאה של האסירים הביטחוניים בישראל ולהפסיק לפחד מכל המאיימים למיניהם.

אפשר להכניס בתוכנית שינויים, להציע חלופות, אבל על בסיסה של תוכנית בנט יש לפעול. חמאס כבר אינו מורתע ואינו מרוסן. מנהיגיו חשים ביטחון עצמי מופרז כשהם מסתתרים בין בתי אזרחים ובמסגדים ומתגלגלים מצחוק כשהם יודעים שאף מטוס ישראלי לא יפגע בהם, כי המשפטנים שיושבים בבור לא יסכימו "לפגוע באוכלוסייה אזרחית בלתי מעורבת". גם מול עודף המשפטיזציה במערכת הביטחון צריך להילחם, והנה בא הרגע.

נתניהו כבר לא צריך להרגיש מאויים מבנט, וזה הזמן שממשלת הימין שנבחרה ברוב גדול גם תיישם מדיניות ימין מובהקת גם בהיבט הצבאי-אסטרטגי מול ארגון הטרור שמאתגר אותנו כל פעם מחדש.


אלירן טל
כתב בדסק המדיני של ערוץ 20