מדהים לראות כיצד הציניקנים מימין מזלזלים בדברי נתניהו, לפיהם ישראל מנהלת מגעים עם ארצות הברית על החלת הריבונות הישראלית ביהודה ובשומרון. מאז נבחר טראמפ, נתניהו לא ציין את הביטוי "מדינה פלסטינית", אפילו לא מפורזת – כפי שעשה בנאום בר אילן. כששר החוץ הגרמני החמיא לו על התמיכה בפתרון שתי המדינות, נתניהו קטע אותו והבהיר שמוטב לא להיכנס בהגדרות.

הם סופרים לו את שלוש מאות יחידות הדיור שהבטיח לבנות בבית אל ועוד לא קיים ואת הייבוש של תושבי עמונה; הם זוכרים לו את ההקפאה העמוקה אליה הכניס את יהודה ושומרון; הם לא שוכחים לו את אישורי הבנייה הנדיבים לערבים בירושלים ואת ההיסוס כשזה מגיע ליהודים.

נתניהו הוא איש של מילים, והוא יודע היטב שלדברים שאמר לחברי הליכוד – ושהפיצה לשכתו לתקשורת – יש משמעות. לראשונה אי פעם, ממשלת ישראל אומרת במגעים ביליטרליים, שעמדתה היא שההתיישבות היהודית מעבר לקו הירוק צריכה להישאר בידי ישראל. הבהרת הגורם המדיני שיצאה מספר שעות לאחר פרסום הדברים, מעלה כי במצב המדיני הנוכחי, בו הפלסטינים מחרימים את ארצות הברית ודבקים בסרבנותם מול ישראל, זו לראשונה חושפת את שאיפותיה לגבי העתיד המדיני.

 

רה"מ נתניהו בישיבת הסיעה. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

הציניקנים משמאל בזים לנתניהו ומשוכנעים כי בניגוד לתקרית החריגה בצפון שקרתה בשבת, הפעם נתניהו באמת מנסה להסית את המוקד מהחקירות בעניינו. שלא כמו שרון בזמנו, החקירות נגד נתניהו לוחצות אותו דווקא ימינה, בעל כורחו.

אבו מאזן מצידו צריך להיות לחוץ. אחרי שטראמפ הוריד את ירושלים מהשולחן, כפי שאמר, הוא לא יוכל להסכים לאף הצעה שתעמוד על הפרק. מצד שני, הדרישה בישראל לצעדים חד-צדדיים הולכת ומתגברת. אם יסרב, יישאר בלי דבר. אם יסכים, ייאלץ להתמודד עם הזעם הפלסטיני.

למרות ההכחשה האמריקאית לפיה נתניהו לא הציג כלל הצעות להחלת ריבונות ישראלית ביהודה ושומרון, נראה שנתניהו חשף טפח מהצעד שהוא מתכנן אחרי שתכנית השלום של טראמפ תיכשל – כפי שהוא צופה. אם החרם הפלסטיני על האמריקאים יימשך, אם אבו מאזן ידבק בסרבנותו, ישראל תבחן את המציאות מחדש.