נשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור, הצליחה לכתוב פרק עגום במיוחד בתולדות הדמוקרטיה הישראלית, בכך שאיימה על שרת המשפטים שתפנה לבג"ץ, באם זאת לא תאשר את נשיאותה של אסתר חיות לבית המשפט העליון, בהתאם לשיטת הסניורטי.

מתוך הפטריוטים, ימים א'-ה' בשעה 22:00

מעבר לניגוד העניינים הבוטה שיש בפנייה כזאת מצדה של נשיאת בית המשפט העליון, לעמיתיה באותו בית משפט – לאנשים שהקידום האישי שלהם קשור לעותרת המיועדת מרים נאור – עולה כאן סוגיית הטעיית הציבור וניסיון להסתיר את הפוליטיקה הגסה הקשורה לוועדה למינוי שופטים.

המגמה לא חדשה.

שקד דחתה, נאור התפרצה

הרקע, לכאורה, למשבר לו נתנה פומבי נשיאת בית המשפט העליון נוגע למועד כינוס הוועדה לבחירת שופטים. הוועדה אמורה הייתה להתכנס ב–12.6.17, אך השרה שקד דחתה את כינוס הוועדה לחודש יולי.

השהתה את הדיונים על מינוי נשיא העליון הבא. שרת המשפטים איילת שקד. צילום: פלאש 90
השהתה את הדיונים על מינוי נשיא העליון הבא. שרת המשפטים איילת שקד. צילום: פלאש 90

דחייה זאת של חודש בלבד הביאה את נשיאת בית המשפט העליון להתקפה בוטה ומתוקשרת כנגד השרה הממונה על מערכת המשפט. במכתבה שנשלח לשרת המשפטים, ופורסם בכוונת מכוון על מנת להכפיש את שמה של שקד, כתבה נאור:

"..דחיית כינוס הוועדה שאמורה להתכנס בתחילת החודש הבא מקימה חשש לשיבוש ההיערכות של מערכת בתי המשפט ולפגיעה שלא לצורך במערכת המשפט ובציבור. אין אני רואה הצדקה לדחייה כשאין לכך סיבה נראית לעין, ונדמה כי הסיבה היחידה לשאיפה לדחות את הישיבה הקבועה ליולי היא שלא הצלחנו עד כה להגיע להסכמות בעניין זהות שני שופטי עליון..".

הטענה הזאת של הנשיאה נאור תמוהה, לאור העובדה, כי מחליפתה המיועדת כנשיאת בית המשפט העליון – אסתר חיות – הייתה מוכנה לעכב את בחירת השופטים לבית המשפט העליון, שהתקיימה בסופו של דבר ביום 22.2.17, משום סלידת נאור וחיות ממינויו של נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, יוסף אלרון, כשופט בבית המשפט העליון. כאמור, המינוי יצא בסופו של דבר לפועל.

מי באמת מנסה לעכב את בחירת השופטים החדשים לעליון?

שלושה ימים לפני מינוי שופטי בית המשפט העליון, הודיעה חיות כי היא מטילה וטו על מינויו של אלרון. כפי שדיווחה על כך טובה צימוקי ב"ידיעות אחרונות" בכתבתה "פיצוץ בדיל למינוי ארבעה שופטים בעליון", נשיאת בית המשפט העליון המיועדת נשמעה כאומרת:"מצדי שלא יהיה אף מינוי".

הנשיאה המיועדת השופטת אסתר חיות. צילום: פלאש 90
הנשיאה המיועדת השופטת אסתר חיות. צילום: פלאש 90

כבוד הנשיאה המיועדת הייתה מוכנה לעכב את כלל המינויים לבתי המשפט, במערכת הזקוקה לשופטים נוספים כאוויר לנשימה, משום היותו של אלרון "שמרן", לכאורה. הנשיאה נאור עצמה טענה כי לעמדת חלק מחבריה בבית המשפט העליון, אלרון: "לא קורץ מחומר שממנו עשוי שופט עליון".

הייתה זאת הנשיאה המיועדת חיות שהייתה מוכנה לדחות את בחירת כלל השופטים לבית המשפט, רק משום שלא "הגיעה להסכמות" לגביי זהות השופטים. נזכיר כי הנשיאה המיועדת חיות עומדת בסלע המחלוקת בין השרה שקד לנשיאה נאור. אחת הסיבות לדחיית כינוס הוועדה לבחירת שופטים נובעת מן המחלוקת בין הצדדים בנוגע לשיטת הסניורטי, שתוביל למינויה של חיות כנשיאת בית המשפט העליון, ורצונה של שקד לנהל דיון עקרוני על שיטה זאת.

תקדים רמון

שקד אינה הראשונה בכך. קדם לה שר המשפטים לשעבר, חיים רמון, ששאף לנהל אף הוא דיון ציבורי לגביי שיטת הסניורטי, שאותה לא ראה כמחייבת מבחינתו. זהו צעד שהיה יכול להביא לסיכול בחירתה דורית בייניש כנשיאת בית המשפט העליון. הרשעתו של רמון בשנת 2007 במעשה מגונה שמה קץ לדיונים על שיטת הסניורטי.

התנגד לשיטת הסניוריטי והורשע במעשה מגונה. חיים רמון. צילום: יואב ארי דודקביץ', פלאש 90
התנגד לשיטת הסניוריטי והורשע במעשה מגונה. חיים רמון. צילום: יואב ארי דודקביץ', פלאש 90

אותה האשמה שמאשימה כעת נשיאת בית המשפט העליון את השרה השקד, וקושרת לה כתרים כמי שפועלת ממניעים זרים, מה שאיש לא עשה לנשיאה המיועדת חיות.

חיות לא הייתה חברה בוועדה שבחרה בנשיא בית המשפט המחוזי בחיפה אלרון לשופט בית המשפט העליון. לאור התבטאויותיה, יש יותר ממקום לסברה כי אם כן הייתה חברה, הנשיאה המיועדת הייתה מעכבת את מינוי כלל השופטים שבית המשפט זקוק להם כאוויר לנשימה, וזאת רק משום שיש לשופט אלרון "אג'נדה".

באופן פלא, ההתבטאות החריגה של הנשיאה המיועדת חיות עברה "מתחת לרדאר", ונראה כי איש לא שם כי הנשיאה המיועדת מוכנה להבהיר בצורה חד משמעית כי בשם האג'נדה, היא מוכנה להתעלם משלטון החוק והמנהל התקין. ימים יגידו.

כך או כך, הביקורת שהופנתה כנגד שקד לא הופנתה כנגד מי שעתידה להשפיע על מערכת המשפט באופן המעורר דאגה כבר עתה.

כינוס הוועדה כעת הוא לא חוקי ועל כן הוא חוקי

המאבקים סביב הוועדה למינוי שופטים הפכו מזמן למאבק פוליטי, ונראה כי חוץ ממערכת המשפט המסרבת להודות במה שברור לכל, כלל הציבור אל עיוור לעובדה. הסיבה לכך היא כי מדובר במגמה נושנה. כפי שחושף פרופ' דניאל פרידמן בספרו "הארנק והחרב; המהפכה המשפטית ושברה", בכל הנוגע למאבק שהתנהל בנוגע למינויה של פרופ' רות גביזון כשופטת לבית המשפט העליון.

המינוי שלה סוכל בגלל שיש לה "אג'נדה". גביזון. צילום: נתי שוחט, פלאש 90
המינוי שלה סוכל בגלל שיש לה "אג'נדה". גביזון. צילום: נתי שוחט, פלאש 90

שרת המשפטים דאז, ציפי לבני, קידמה במרץ את מועמדותה של גביזון. השרה לבני הייתה מאוד לא אהודה על מערכת המשפטית, משום התנגדותה לקו האקטיביזם שהנהיגה.

נשיא בית המשפט העליון דאז, אהרן ברק, התנגד למינויה של גביזון מאחר ו"יש לה אג'נדה", קרי, גביזון התנגדה לקו האקטיביזם השיפוטי של ברק, ודרשה שבית המשפט ירסן את עצמו. החומרה בדברים של ברק באה מעצם העובדה שברק עצמו הודה כי גביזון היא משפטנית ראויה, הייתה בין מקימי האגודה לזכויות האזרח בישראל, אולם יש לדחות את בחירתה מסיבות בלתי ענייניות לחלוטין.

ואכן גביזון לא נבחרה לבית המשפט העליון.

"נמתין לשר המשפטים הבא…"

דרך החתחתים בה התנהלו שופטי בית המשפט העליון חושפת טפח באשר לשיקולים שהנחו את בית המשפט העליון בבחירה מסוג זה.

מועד הדיונים בוועדה למינוי שופטים נדחה ע"י לבני. ביום 21.11.05 הוחלט להקדים את הבחירות, על רקע ה"התנתקות" מעזה והקמת מפלגת "קדימה" בהנהגת אריאל שרון.

רצו לשרוד את כהונתו במשרד המשפטים. פרופ' דניאל פרידמן. צילום: פלאש 90
רצו לשרוד את כהונתו במשרד המשפטים. פרופ' דניאל פרידמן. צילום: פלאש 90

חמישה ימים קודם לכן, פרסם היועץ המשפטי לשעבר ושופט בית המשפט העליון לשעבר, יצחק זמיר, מאמר תחת הכותרת "בלתי ראוי ובלתי חוקי" שם טען כי אי-כינוס הוועדה למינוי שופטים ע"י השרה לבני הינו בלתי חוקי: "..העומס הוא בלתי נסבל. את המחיר משלמים לא רק השופטים אלא גם הציבור..".זמיר סיים בקביעה: "..יהיה זה ביזיון (אם שאלת התנהוגתה של שרת המשפטים) תובא להכרעת בית המשפט..".

העומס ה"בלתי נסבל" והקביעה כי העיכוב הינו "בלתי חוקי" לא הפריעה לשופטי העליון לקבוע כמה שבועות לאחר מכן, כי דווקא יש לחכות לאחר הבחירות כדי לכנס את הוועדה לבחירת שופטים. להיפך. כעת הכינוס עצמו הפך לבלתי חוקי, כפי שטענה השופטת דליה דורנר: "..ההחלטה אינה חוקית וחורגת ממתחם הסבירות..".

בקשר לסוגיית ה"עומס הבלתי נסבל" בבתי המשפט שאת המחיר לו משלם הציבור, קבעה דורנר: "..חיכינו 10 חודשים – העליון יחזיק מעמד עוד כמה חודשים.." ("הארנק והחרב", עמ' 196-197).

על דברים אלה של דורנר העיר פרופ' פרידמן כי משמעותם הם למעשה: "..הבה נמתין לשר (המשפטים) הבא והכול יבוא על מקומו בשלום.." ("הארנק והחרב", עמ' 199).

לבני שרת משפטים בעייתית? היא רוצה לקדם מועמד שאנו לא תומכים בו? אין בעיה, נעכב את הדיונים בוועדה לבחירת שופטים עד שיבוא שר משפטים נוח יותר. יש לציין כי סעיף 30 לחוק יסוד: הממשלה קובע כי: "..עם.. התפטרות הממשלה.. תמשיך הממשלה היוצאת במילוי תפקידה עד שתיכון ממשלה חדשה".

כלומר, לממשלת מעבר ישנה הזכות לבצע כל פעולה שהיא על פי חוק אותה יכולה לבצע ממשלה שאינה ממשלת מעבר. כך בדיוק נהג אהוד ברק כאשר ניהל משא ומתן עם הפלסטינים, זאת בזמן ממשלת מעבר – תוך שהוא דן על עתידה של מדינת ישראל. וכל זאת, באישור בג"ץ, שדחה את העתירות כנגד המהלך בטענה שראש ממשלה של ממשלת מעבר אינו רשאי לנהל משא ומתן שעתיד לחתום את גורלה של מדינת ישראל בתחומים רבים כל כך.

המשיך לשאת ולתת עם הפלסטינים על עתיד המדינה  בעודו ברווז צולע - באישור בג"ץ. צילום: אבי אוחיון, לע"מ
המשיך לשאת ולתת עם הפלסטינים על עתיד המדינה בעודו ברווז צולע – באישור בג"ץ. צילום: אבי אוחיון, לע"מ

בית המשפט דחה בבג"ץ פרופ' הלל וייס נ' ראש הממשלה את הדברים, תוך הסתמכות, בין השאר, על סעיף 30 לחוק יסוד: הממשלה.

דבר זה לא הפריע לבית המשפט העליון לקבוע בבג"ץ לנדשטיין נ' שפיגלר לקבוע קביעה עקרונית בנוגע למינוי שופטים, לפיו: "..בתקופת ממשלת מעבר) נתקבלה ההשקפה כי ראוי הוא כי מינויים לתפקידים בשירות הציבורי לא יבוצעו בידי גורמי ממשל אלה..".

האבסורד כאן הוא כפול: לא רק שישנה הוראת חוק יסוד מפורשת שמתירה לממשלת מעבר לכנס את הוועדה למינוי שופטים, אלא שלאחר המהפכה החוקתית מבית מדרשו של אהרן ברק נקבע כי חוקים אלה מהווים, למעשה, חוקה. בבג"ץ לנדשטיין עקף בית המשפט העליון את החוקה שהוא עצמו חוקק וקבע: מינוי שופטים בתקופת ממשלת מעבר? אסור. מסירת שטחי מולדת? מותר.

וכל זאת מדוע? משום שמינויה של פרופ' רות גביזון בעלת "האג'נדה" עמד על הפרק, והיה יכול להיות מוכרע על חודו של קול. לפתע ה"חוקה" הישראלית, התקדים, חוקי היסוד, העומס ה"בלתי נסבל" באופן שאינו חוקי – כל הללו התבטלו. חיכינו, נחכה. יבוא שר משפטים חדש, והכל יבוא על מקומו בשלום.

גלישה מהירה במדרון החלקלק

דבריה של נשיאת בית המשפט העליון כיום מהווים קו פרשת מים שאסור לחברה הישראלית להתעלם ממנו. הדברים של הנשיאה מהווים חלק מחוליה נוספת שבה מחוסלת בשיטתיות הפרדת הרשויות במדינת ישראל.

נאור נגד שקד. צילומים: פלאש 90
נאור נגד שקד. צילומים: פלאש 90

יש לומר זאת מפורשות –   הנשיאה נאור מאיימת על שרת המשפטים במעשה שיש בו ניגוד עניינים חמור, בטענה כי עיכוב של חודש בכינוס הוועדה למינוי שופטים יש בו כדי פגיעה משמעותית במערכת המשפט, זאת בזמן שהנשיאה המיועדת להחליף אותה הייתה מוכנה לדחות לחלוטין, לפי האמור, את כלל המינויים כולם, למרות העומס ה"בלתי נסבל", וזאת משום התנגדותה לשופט אחד, וזאת בעת שהיא כלל לא חברה בוועדה למינוי שופטים.

נזכיר כי אהרן ברק, אשר הגדיל את זכות העמידה של בית המשפט העליון ויצר עומס חסר תקדים על המערכת המשפטית, סיים את נשיאותו כאשר בבית המשפט העליון ישנם עשרה שופטים בלבד, זאת במערכת המשוועת לכוח אדם. ברק העדיף שופטים שראו עין בעין עם השקפת עולמו, לעומת טיפול בעומס ה"בלתי נסבל" בבית המשפט.

האיום האחרון של נאור כנגד שרת המשפטים הוא איום כנגד שלטון החוק, ועל אזרחי ישראל להבין בפני מה הם עומדים.




עדי בן חור

עדי בן חור