בחירות 2019 בסימן השד העדתי: לפני הרבה שנים נפוצה בדיחה (רעה מאוד) שטענה שגם אם בראש הליכוד יוצב חמור, כל תומכי המפלגה הנאמנים/העיוורים ימשיכו להצביע "מחל". השמאל הוכיח השבוע שהוא עצמו הולך שבי אחרי כל מועמד במחנה "רק לא ביבי" שהוא בעל סיכוי מסוים לבצע כאן מהפך, כל זמן שהוא בצבע העור הנכון כמובן.

אם לפני שבע שנים ועד לפני כמה שבועות יאיר לפיד היה התקווה הלבנה של גוש המרכז-שמאל, הרי שביום שלישי הבלורית של המתאגרף הוחלפה בעיניים הכחולות של הרמטכ"ל לשעבר. גנץ, נטול ניסיון פוליטי-כלכלי-חברתי-מדיני, מצא את עצמו לפתע כאלטרנטיבה שלטונית, תוך שהוא דורס את "יש עתיד" ואת מפלגת העבודה הוותיקה.

מדינת ישראל, ובדגש על מצביעי המרכז-שמאל, שוב הוכיחה שהיא גזענית. האם גנץ ראוי יותר לתפקיד ראש הממשלה מאשר, נניח, אבי גבאי?

יו"ר 'חוסן לישראל', הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ. צילום: פלאש 90

 

ההישגים של גבאי נמחקו ברגע שהגיע גנץ

כתבתי כאן לא פעם על הטעויות שעשה יו"ר העבודה בשנה האחרונה. ובכל זאת, הרזומה שלו מרשים לא פחות מזה שכל ניסיונו מסתכם בתפקידי פיקוד בצה"ל ובניהול סטארט אפ כושל במעט הזמן שהוא באזרחות.

גבאי היה מנכ"ל של אחד הגופים הכלכליים הגדולים במדינה כבר בגיל צעיר, אחר כך צבר ניסיון – אם כי מועט – כשר זוטר בממשלה ומאוחר יותר הצליח נגד כל הסיכויים לנצח בפריימריז של אחת המפלגות הגדולות בישראל (נכון לכתיבת שורות אלו) וכמועמד שלה לראשות הממשלה.

אבל הוא גבאי – בן למשפחה מרוקאית שגדל במעברה בירושלים וצמח מלמטה. הוא שחור. לא בלונדיני תכול עיניים ולא בן למשפחת אצולה ישראל דוגמת לפיד. ההישגים שלו נמחקו ברגע, ולמרות שיש במפלגתו לא מעט חברי כנסת טובים וראויים, העבודה בהנהגתו מידרדרת מסקר לסקר לשיא חדש של תהום.

ביקור אבי גבאי באשדוד לקראת הבחירות. צילום: פלאש 90

 

גבאי, בניגוד גמור לכוכב החדש, חורש את הארץ, מארגן כנסים וחוגי בית, מתראיין בכל שבוע ופורש את משנתו בכל תחומי החיים שלנו, ובכל זאת הרקע שלו הוא בעיניי רבים בשמאל כחטוטרת ואות קין. הם יעדיפו את האשכנזי חסר הניסיון הפוליטי ולא את המרוקאי מהמעברה. וסליחה מראש על הבוטות.

אתמול התראיינו ברדיו שניים מבכירי מפלגת העבודה לשעבר. אברהם בייגה שוחט ויעל דיין. נציגי השבט הלבן, כמובן. כשנשאלו למי יצביעו בבחירות גמגמו ולבסוף הודו שהם שוקלים להצביע לגנץ. שמעתם נכון. איפה האידיאולוגיה והנאמנות למפלגה שבה גדלתם? היא טושטשה ברגע משתי סיבות.

האחת – הם ודומיהם יצביעו לכל אחד שהוא בעל סיכוי להחליף את נתניהו, שנוא נפשם. זה ברור. הסיבה השנייה, כאמור, בין אם יודו בה ובין אם לאו קשורה למוצאו של היו"ר הנוכחי של מפלגתם. אין לי ספק שאם אהוד ברק, למשל, היה עומד בראש המפלגה, השניים האלה ורבים אחרים היו עונים בצורה ברורה שיצביעו עבורו, גם אם מצבו בסקרים היה מקרטע.

המצקצקים יגידו שבראש העבודה כבר עמד מנהיג מזרחי, עמיר פרץ. אבל הוא צמח מגיל צעיר במוסדות המפלגה ובהסתדרות, וגם הוא נדחק מהר מאוד מהבמה המרכזית. אם תתפסו אותו ברגע של כנות הוא יגיד לכם שגם הוא ספג קיתונות של זלזול וגזענות כלפיו. לא בכדי הוא מתייצב בחודשים האחרונים לימינו של אבי גבאי.

אבי גבאי וח"כ עמיר פרץ. צילום: פלאש 90

 

וכן, הגיע הזמן שגם בימין יקומו מנהיגים מזרחיים שיובילו את המפלגות הקיימות. בנט, ליברמן, נתניהו, סער, כץ, ארדן. הגיע הזמן שגם בגוש הימין יתנו למועמדים ממוצא מזרחי את הבמה המרכזית. השד העדתי, לצערנו, צץ בכל מקום וכמו בססמת הבחירות של גנץ הוא לא מבדיל בין ימין לשמאל.

אלירן טל
כתב בדסק המדיני של ערוץ 20