הרמטכל לשעבר בני גנץ, רה"מ נתניהו וח"כ יאיר לפיד. צילום: פלאש 90

אבי גבאי הסתובב אתמול במסדרונות הכנסת ונראה מחוייך מתמיד. לא מצבו בסקרים העלה חיוך גדול על פניו (בסקר שפורסם הבוקר במעריב המחנה הציוני מידרדר ל-9 מנדטים), אלא ההכרה שבסד הזמנים הצפוף עד הבחירות לא תספיק המפלגה לדרוש את הדחתו.

גבאי יעמוד בראש המחנה הציוני בבחירות הקרובות, כאשר מאחורי הקלעים אהוד ברק מפציע שוב לחיינו הפוליטיים (למרות שאף אחד לא ממש התגעגע) ומנסה להקים גוש שמאל שיתמודד מאוחד מול הליכוד. מה ששנאה לנתניהו עושה לאנשים, אפילו כשהם כבר נושקים ל-80…

חברי הכנסת של המחנ"צ חרדים לעתידם הפוליטי. הכיסא שלהם מתנדנד. יוסי יונה, איילת ורבין, מירב מיכאלי, נחמן שי ואחרים מבינים שבכנסת ה-21 הם כנראה כבר לא יקחו חלק פעיל. כבר אין זמן למרד או להפיכה במפלגה, אבל הלחצים על גבאי יימשכו. הוא יידרש לבצע בריתות פוליטיות משמעותיות, ולא להסתפק בציפי לבני שכבר מזמן לא מהווה אטרקציה פוליטית. גבאי בשלו. הוא מתעקש להוביל את המחנ"צ ולא מוכן לשמוע על שום התגמשות, בינתיים.

כשאמר אתמול שהתמודדות בבחירות האלה היא בינו לבין נתניהו – היו רבים שגיחכו. הזמן עד להליכה לקלפיות מועט והמלאכה מרובה. האם מה שגבאי לא הצליח בשנתיים מאז נבחר לתפקיד היו"ר הוא יעשה בשלושה חודשים? אני מסופק.

יו"ר המחנה הציוני אבי גבאי. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

גבאי לא השכיל לפתוח את עצמו לקהלים אחרים, חדשים למפלגת העבודה. הוא לא סחף את בני עדות המזרח כי למרות שורשיו הם לא מצאו חיבור אליו. שם משפחתו יכל לפתוח לו שער בפריפריה, בשכונות. אבל גבאי מתקשה שם, והסיבות לכך רבות. זה אחד מתחלואי השמאל. ועם כל הכבוד לעמר המזגזג מהפלאפל בקריית שמונה – זה לא מה שהופך אותך לעממיקו.

לפיד וגנץ – הסיכוי היחיד למהפך

ההכרזה המהירה על הקדמת הבחירות טירפדה את פסטיבל "הזיגזג של לפיד" סביב חוק הגיוס. מצבו בסקרים ובציבוריות הישראלית טוב יחסית לגבאי, אבל עדיין רחוק משמעותית מנתניהו. הוא ינסה למצב את עצמו כאלטרנטיבה הראוייה, אבל הבעיה של לפיד דומה לזו של גבאי – היכולת להרחיב את מעגל התמיכה בו. ביום טוב לפיד יכול להביא 19 מנדטים. מי ששואף להיות ראש ממשלה צריך יותר. לא מספיקים התומכים מתל אביב, הרצליה וחיפה. לא מספיקה נהירת הצעירים והצעירות אחריו. צריך יותר.

ח"כ יאיר לפיד. צילום: הדס פרוש, פלאש 90

 

אם יצליח לצרף אליו את בני גנץ זה יהיה מהלך שובר שיוויון. יש עתיד חייבת דמות ביטחונית-ציבורית משמעותית (מבלי לפגוע ברם בן ברק האפור או בעפר שלח שמתיימר להיות מבין גדול בענייני ביטחון). גם לא יזיק לרענן את הרשימה ולהביא לקידמת הבמה דמויות בולטות מהפריפריה, עולים חדשים ובני עדות המזרח. המפלגה נתפסת "לבנה" מדיי. מאיר כהן מדימונה לא בלט, ופנינה טמאנו שאטה (המצויינת) נכנסה בקושי לפני כמה חודשים ורק אחרי פרישתו של יעקב פרי.

העובדה שלפיד לא נתפס "שמאל" ועמדותיו דומות בתחומים רבים לאילו של הליכוד דווקא יכולות לשחק לטובתו. אם כך, ריענון הרשימה וצירופו של גנץ יכולים להפוך את מערכת הבחירות הזאת למעניינת במיוחד. זה הסיכוי היחיד של מחנה "רק לא ביבי" לבצע הפיכה.

כחלון, אורלי לוי והקול החברתי

כחלון ניצל בעור שיניו ממשרד האוצר. עוד כמה חודשים בתפקיד והירידה בסקרים כנראה הייתה נמשכת ומתקבעת. השועל הפוליטי הותיק אומנם החל בקמפיין בחירות כבר לפני כמה חודשים, והוא מתעקש להציג את רשימת ההישגים שלו ושל חברי מפלגתו, אבל עדיין הוא ייאלץ להתמודד עם התחושה הקשה בציבור שמחירי הדיור (נושא הדגל שבגינו נבחר) עדיין גבוהים, למרות הגרפים שמציגים בלימה.

שר האוצר משה כחלון. צילום: אסתי דזיובוב/TPS

 

זוג צעיר עדיין מתקשה לקנות דירה, ועם הנתון הזה אי אפשר להתווכח. גם סוגיית יוקר המחייה תעלה על הפרק. ויש כמובן את אורלי לוי שבלי לומר מילה או להציג מצע כלשהו מצליחה לסחוף אחריה המוני תומכים, כאלה שכל מערכת בחירות מצביעים למפלגת אווירה אחרת.

הסוגייה הכלכלית-חברתית תעלה לא אחת בבחירות האלה. זאת הבטן הרכה של הליכוד והימין. ישראל יקרה. נקודה. זה נושא שנוגע לכיס של כל אחד מאתנו, וזה אקוטי הרבה יותר מעוד שיח על הסכסוך הישראלי-פלסטיני (לידיעת הקוראת לבני).

ח"כ אורלי לוי-אבקסיס. צילום: מרים אלסטר, פלאש90

 

בנט מול נתניהו

ליברמן, מרצ והמפלגות החרדיות ישמרו על כוחם. בגוש הימין צפוי מאבק אימים בין נתניהו לבנט. האחרון ינסה להביא את מפלגתו למספר דו ספרתי של מנדטים. בנט מתכוון לשריין לפחות שני חילונים בעלי זיקה לדת לרשימתו כדי להרחיב את מעגל התמיכה בו. גם החיבור לאיחוד הלאומי על הפרק, ועדיין לא ברור אם הברית הזאת תימשך. בנט שואף לקבל את תיק הביטחון בממשלה הבאה, ומכאן מסלול ההתנגשות עם נתניהו בלתי נמנע.

אחוז החסימה בסופו של דבר לא ירד, למרות שזה היה על הפרק, וזה אומר שאם בימין המובהק לא יאחדו כוחות – הרבה קולות יירדו לטמיון. עוצמה יהודית, משה פייגלין, אלי ישי ואחרים צריכים להבין שכוחם באחדותם.

שר החינוך נפתלי בנט. צילום: הדס פרוש, פלאש 90

 

נתניהו יוצא למלחמה

נקנח בליכוד. ראש הממשלה אמר אתמול למקורביו בכמה הזדמנויות שאסור להיות שאננים. הוא צודק. הבחירות לא מונחות בכיס של נתניהו. ראינו בבחירות לרשויות המקומיות שהציבור צמא לשינוי, לרענן את השורות.

כל המפלגות, גם מהמחנה הלאומי, יתקפו את נתניהו. תוסיפו לזה את רוב כלי התקשורת שבמקום לסקר עסוקים בלהכפיש את נתניהו, ותצרפו לחגיגה את הפרקליטות והמשטרה שבוודאי ישמחו להמשיך להדליף פרטים מחקירות רה"מ וכל זה עלול ליצור מומנטום שלילי.

רה"מ בנימין נתניהו. צילום: רויטרס

 

נתניהו יבקש לחזק את רשימתו, להוציא ממנה את הח"כים שהביכו אותו ואת המפלגה ולהילחם על כל קול. נתניהו יודע היטב איך לעשות את זה. חושיו הפוליטיים והחברתיים מחודדים. כשהוא חדור מטרה הוא הולך עד הסוף, כאשר כל האמצעים כשרים. ומטרתו, גם בגלל החשדות הפליליים נגדו, היא לכל הפחות לשחזר את ההישג של הבחירות האחרונות ולהביא 30 מנדטים לליכוד. זאת הולכת להיות משימה קשה מאוד.




אלירן טל
כתב בדסק המדיני של ערוץ 20