No Tag To Print

יוסי דגן בלווית בן גל הי"ד. צילום: הלל מאיר, TPS
צילום: הבית הלבן

בחירות בארה"ב 2020: היהודים צריכים לשנות את דפוסי ההצבעה הקבועים שלהם לדמוקרטים | דעה

הבחירות בארה"ב מתקרבת בצעדי ענק בנובמבר השנה והקמפיין בין המועמד הדמוקרטי ביידן אל מול המועמד מהמפלגה הרפובליקני טראמפ, הנשיא המכהן צובר תאוצה. בבחירות הקודמות לנשיאות, הבוחרים היהודים בוחרים במועמד הדמוקרטי לנשיאות. מדובר בנאמנות יוצאת דופן למפלגה הדמוקרטית. רק השחורים בארה"ב היא הקבוצה האתנית ששיעורי ההצבעה שלה למפלגה הדמוקרטית גבוהים יותר. הנה מספר סיבות מדוע כדאי לבעלי זכות הבחירה בארה"ב לשקול מחדש את נאמנותם העיוורת  למפלגה הדמוקרטית בבחירות 2020:

ההיסטוריה של היהודים עם המפלגה הדמוקרטית רוויות מהמורות. לדוגמה, הנשיא מטעם המפלגה הדמוקרטית ווילסון היה כל כך ידוע באנטישמיות, עד שמסופר כי היה יוצא מהחדר אם היה נכס לחדר יהודי, לרבות מי שהיה אז נשיא בית המשפט העליון של ארה"ב, שהיה במקרה גם יהודי. לאחרונה ווילסון עלה שוב בשיח הדמוקרטי.  שמו של וילסון הוסר ממרכז באוניברסיטת פרינסטון. אך לא בגלל שהיה אנטישמי אלא בגלל הגזענות שלו נגד שחורים. הדוגמה מעניינת משום שנראה כי שנאת שחורים היא לא משהו שאפשר לעבור עליו בשתיקה אצל הדמוקרטים, אבל לגבי אנטישמיות? מלטה יוק.  בתחילת המאה, בעת הפרעות במזרח אירופה היו אלו הדמוקרטים שהגבילו את ההגירה לארה"ב. החקיקה אמנם לא השפיעה רק על יהודים אבל יצאה לפועל גם מאמונות אנטישמיות. נראה כי יהודים רבים היו יכולים להינצל אלמלא אותן אומנות. שלא לדבר על הימנעותו של הנשיא הדמוקרטי רוזוולט להפציץ את אוושויץ. גם כיום, עשרות שנים לאחר השואה, נראה שהאנטישמיות הרימה שוב ראש במפלגה הדמוקרטית. האוכלוסייה המוסלמית בארה"ב כיום גדולה יותר מהאוכלוסייה היהודית ולכן המפלגה הדמוקרטית מבכרת את הקול המוסלמי על היהודי. כך שקולות אנטי ישראליים התגברו מפלגה הדמוקרטית. האשמות ישראל באפרטייהד, גזענות ורצח עם הפכו להיות קול שכיח במפלגה. רק במערכת הבחירות הקודמת דגל ישראל הוצת ליד הוועידה הדמוקרטית. המציתים קראו "תחי האינתיפאדה" והניפו דגלי פלסטין. היהודים שקיוו כי הדמוקרטים יסתפקו בשנאת ישראל התבדו שלאחרונה גילו כי במסגרת מחאת השחורים בארה"ב קריאות free palstine  התחלפו עד מהרה לתקיפה מכוונת של בתי עסק של יהודים וחילול בית הכנסת נצח ישראל בלוס אנג'לס. ההנהגה הדמוקרטית לא עושה מספיק על מנת לבאר האנטישמיות משורותיה, שלא לומר מגלה סלחנות כלפיה. גם בימין הקיצוני לא חסרה אנטישמיות והיא אף קטלנית הרבה יותר. אך לפחות אין לימין הקיצוני ייצוג בנבחרים למפלגה הרפובליקנית כפי שיש קיום לשמאל הקיצוני במפלגה הדמוקרטית.

בנוסף, מחאת השחורים בארה"ב אותה המפלגה הדמוקרטית חבקה ללא כל סייג,  העלתה את הדרישה של שלילת תקציבים מהמשטרה עקב אלימות משטרתית המכוונות נגד שחורים. ואכן מעוזות בשליטת המפלגה הדמוקרטית בארה"ב החלו בשלילת תקציבים מהמשטרה. מגמה זו תתגבר אם הדמוקרטים יזכו גם בנשיאות. זו כריתת הענף עליה יושבת הקהילה היהודית. המשטרה היא זאת האמונה על שמירת ביטחונם של היהודים מפני תקיפות אנטישמיות מפני השמאל הקיצוני והימין הקיצוני. אם כוחה של המשטרה בארה"ב ייחלש, ביטחונם של היהודים יתערער והם ישארו חשופים לתקיפות על רקע אנטישמי.

נבחרי המפלגה הדמוקרטית מגלים סלחנות לשמאל הקיצוני גם בעיינינים שלא קשורים לישראל וליהודים. אך האנרכיזם שהשתלט ברחובות בעיקר בערים הדמוקרטיות בעקבות אותה סלחנות מביאה את ארה"ב לקיטוב בין הימין הקיצוני והשמאל הקיצוני. פעולות של הרג מפגין על ידי השמאל הקיצוני בפורטלנד למשל יכול להביא לבאקלאש אלים מצד הימין הקיצוני וכך הלאה. התנגדותם של הדמוקרטים להשתלטות המשמר הלאומי על הפרות הסדר תקצין את הצדדים. ההיסטוריה מלמדת אותנו שהחברה נקרעת בין השמאל הקיצוני לימין הקיצוני היהודים הם הראשונים להיפגע מחברה מקוטבת בין שמאל קיצוני וימין קיצוני, שיכולים להתעמת זה עם זה עד זוב דם אך על דבר אחד הם יכולים להסכים – אשמת היהודים. לפיכך קיצוניות בארה"ב תערער את ביטחונם של היהודים בארה"ב ותביא גם היא להתגברות האנטישמיות בארץ האפשרויות הבלתי מגובלות.

המצע הכלכלי של הדמוקרטים הרחיק למחזות השמאל הסוציאליסטי, דבר שירע את מצבם של היהודים. היהודים  ידועים בגישתם הכלכלית הסוציאל דמוקרטית. אך המפלגה הדמוקרטית כבר לא שם. הפעם הדמוקרטים רוצים לבצע מהפכה של ממש בשטיה הכלכלית של ארה"ב, לרבות הכבדת נטל המס באופן שהיהודים כבר לא יוכלו לעמוד בו, עקירת התחרותיות בשוק ורגולציה שתחנוק את העסקים. השיטה הקפיטליסטית שהביאה את יהודי ארה"ב ממיעוט נרדף ועני, למיעוט שחיי ברווחה ותורם לשגשוג כל האמריקאים – עכשיו בסכנה. המצע הדמוקרטי מאיים על כל ההישגים הכלכליים של הקהילה היהודים, אותם הם הרוויחו בעמל רב.

ואם לא די בכך, הנשיא הטוב ביותר למדינת ישראל הוא ללא ספק דונלד טראמפ, ולא צריך להכביר על כך במילים. מהכרת ירושלים כבירת ישראל, הגולן ועכשיו הסכם השלום עם האמירויות, לא מותיר מקום לספק. אמנם רוב רובם של יהודי ארה"ב אינם מצביעים לפי שיקול זה, אך בתקווה שלפחות הישראלים לשעבר, אלה שיש להם בישראל משפחות יקחו גם את הפרו ישראליות של הנשיא טראמפ בחשבון.

 

הכותב עו"ד ערן רוזנצויג יו"ר ישראל צומחת

It is not Android