28 שעות לאחר הטבח בבית משפחת סלומון בנווה צוף (חלמיש), כאשר גופותיהם של יוסף, אלעד וחיה הי"ד טרם נקברו, בעיתון הארץ בחרו לפרסם טור דעה של העיתונאי גדעון לוי הקורא למחבל, עומר אל עבד, שנטל את חייהם "צעיר מהכפר כובר" ומפנה לקוראים את השאלה: "מה יכול ישראלי להגיד לצעיר פלסטיני נואש שחייו הם השפלה אחת גדולה?".

הטור של גדעון לוי באתר הארץ. צילום מסך
הטור של גדעון לוי באתר 'הארץ'. צילום מסך

 

"כל ישראלי הגון חייב לקרוא את צוואתו של עומר אל־עבד", כתב לוי. "הבגידה האמיתית היא לא לקרוא את צוואתו של עומר אל־עבד. הבגידה האמיתית היא לחשוב שעם מגנומטרים וחיסולים, עוד הרס בתים ומעצרים, נישול ועינויים אפשר יהיה למנוע את הפיגועים הרבים שעוד יבואו. הבגידה האמיתית היא להמשיך לטמון את הראש בחול".

הבנתם? לטענתו, בגידה היא לא הצדקת רצח בדם קר של בני משפחה חפה מפשע באמצע סעודת השבת על ידי אויב, אלא בגידה היא פעילות הרתעתית כלפי מחבלים ומשפחותיהם. זה לא עוצר פה. לוי ממשיך: "מה נגיד לאל־עבד? נשיהם וצעיריהם לא נרצחים ללא הצדקה? אל־עבד חי בכפר יפהפה, במציאות שאין מכוערת ממנה".

עיתונאי ה"עיתון לאנשים חושבים" ממשיך ומאיים: "עם כל החלחלה ממעשהו הנורא, כל ישראלי צריך לשים לב לדבריו של אל־עבד ולהסיק מהם את המסקנות הבלתי נמנעות. כל הגדה תהפוך, אין לדעת מתי, לעומר אל־עבד – ואיתה כמובן רצועת עזה. מי שחושב שזה יכול להיות אחרת, מוזמן לעיין בספרי ההיסטוריה". לוי מקבל את האכזריות בהבנה: "ככה נראה ייאוש וככה נראית ההתנגדות לו – דם רב שניגר לשווא. בזמן שבני גילו בירושלים ניסו להציל בכוח את גופתו המדממת של חברם [של המחבל מהר הבית – א.ר], לבל תחטוף אותו ישראל כמנהגה, הוא החליט לנקום".

תמונת חיה הי"ד על רצפת בית משפחת סלומון בנווה צוף. צילום: מדברים תקשורת
תמונת חיה הי"ד על הרצפה המגואלת בדם בבית משפחת סלומון בנווה צוף. צילום: מדברים תקשורת

 

ללוי גם חשוב להזכיר בעת הקשה הזו, את שכנו של "הצעיר מכפר כובר", רב-המרצחים מרואן ברגותי. לדבריו, ברגותי הוא לא טרוריסט, אלא "אדם שבמציאות צודקת היה מזמן בן חורין להנהיג את עמו".

"אל־עבד הלך להרוג מתנחלים, כי 'מחללים את מסגד אל־אקצה ואנחנו ישנים'; כי 'זו בושה שנשב בחיבוק ידיים'", ציטט בהסכמה את דבריו של המחבל. "בזמן ששוטרי מג"ב נברו בחדרי המתים של אל־מקאסד, במצוד חולני אחרי גופות, אל־עבד תיכנן את פעולת הדמים שלו. כן, שוטרי מג"ב לעומת המנהיג ברגותי הדגול, עסוקים ב"מצוד חולני אחרי גופות".

"זה כמעט טקסט מקראי", מתפעל לוי מצוואתו של המחבל האכזר, שאותה נחסוך מכם. "דומים לו נכתבו במהלך כל מאבק שחרור, כולל כמובן זה שלנו. הוא מלווה במשפטים דתיים, כי כותבם מאמין באלוהים. גם במאבקים אחרים מגויסת הדת לשירות הלאום, כמו במאבק שלנו", הוא מסביר.

"מה הייתם אומרים לאל־עבד לו פגשתם אותו לפני שיצא לזרוע הרג, זולת "לא תרצח"?", תוהה לוי. "שעליו להיכנע ולוותר? שהצדק לא עמו, אלא עם הכובש? שיש לו תקווה לחיים נורמליים? מה יכול ישראלי להגיד לצעיר פלסטיני נואש, שאכן אין לו שום אופק בחייו, שום סיכוי לשינוי, שום תסריט אופטימי, שחייו הם השפלה אחת גדולה – מה?".

עסוקים "במצוד חולני אחרי גופות". כוחותינו הבוקר (א') בכפר כובר

"הייאוש בגדה קשה, הייאוש בעזה גרוע עוד יותר. הוא היה צריך להדיר שינה מעיני כל ישראלי, כי מדינתו נושאת בעיקר האשמה לקיומו", הוא ממשיך כהרגלו לתרץ את הטרור עם קלישאת הייאוש. "אבל אם באחריותם המוסרית לייאוש של הפלסטינים אין די כדי להדיר שינה מעיני הישראלים – הרי העובדה שהייאוש הזה מבשר רעות גם מבחינתם היתה צריכה לעשות זאת. לאל־עבד לא היה מה להפסיד בחייו, ומי שאין לו מה להפסיד הוא המסוכן שבאויבים. אפילו גלעד ארדן לא יוכל לעצור בעדו.

"צה"ל כבר פשט אתמול על כובר, הטיל סגר ועצר את אחיו של אל־עבד; הכל כרגיל: החיילים ערכו 'מיפוי הנדסי' של הבית, שר הביטחון והרמטכ"ל קיבלו 'סקירה ביטחונית', אבי גבאי קרא לגנות, יאיר לפיד דיקלם: 'מחבל שפל', ציפי לבני: 'מאוחדים בכאב'. ואף אחד לא העז לשאול למה עומר אל־עבד, צעיר בן 20, עם חלומות ושאיפות, קנה לעצמו סכין והלך להרוג".

את דבריו אגב, מצטטים פלסטינים ברחבי הרשת ומכנים אותם "קולות רציונלי בתוך החברה הישראלית".

פלסטינים מצטטים את גדעון לוי ברשתות החברתיות. צילום מסך מתוך טוויטר
פלסטינים מצטטים את גדעון לוי ברשתות החברתיות. צילום מסך מתוך טוויטר

 

עמירה הס מצטרפת: "הגיבורים האמיתיים הם כמובן הפלסטיניים"

שלא תטעו, לא מדובר בהבלחה אחת בטור דעה של עיתונאי אחד. אל האכזריות של לוי מצטרפת גם העיתונאית עמירה הס. את הכתבה שהעלתה 24 שעות בדיוק לאחר הטבח, פתחה הס במילים "כה מגעיל ודוחה מראם של שוטרי מג"ב ושוטרים אחרים, עטויים בתחמושת חיה ובכדורי ספוג ורימוני גז מדמיע והלם". בלי שמץ של ציניות ובושה, מכריזה הס כי "הגיבורים האמיתיים הם כמובן הפלסטיניים". ההסבר – "זוהי גבורה לחיות תמיד בצל אותם רובים מכוונים, מדים אפורים וחגורות של תחמושת לסוגיה". הס מוחה על "האכזריות שלנו", כן, שלנו, "רגע רגע, יום יום, חודש חודש, שנה שנה". בסופה של הכתבה מסכמת עיתונאית 'הארץ', כי העובדה שבצה"ל משרתים גם ערבים-ישראלים – "זו אכזריות: להנדס כך את החברה הערבית-ישראלית, כדי שבניה ישתתפו ויסכימו להשתתף בדיכוי אחיהם".

"כה מגעיל ודוחה מראם של השוטרים". הכתבה של עמירה הס באתר 'הארץ'. צילום מסך
"כה מגעיל ודוחה מראם של השוטרים". הכתבה של עמירה הס באתר 'הארץ'. צילום מסך

 

בטור פרשנות אחר שפורסם הבוקר בעיתון, מאשימה הס את ישראל בכך ש"דחקה את אש"ף [ארגון הגג של 82 ארגוני הטרור הערביים העומד בראש הרשות הפלסטינית – א.ר] מכל תפקיד מלכד, תרבותי, חברתי וכלכלי שהיה לו עד שנת 2000. אז החלל יכול רק להתמלא בגופים ודוברים דתיים שיתנו משמעות לחיים רצופי סבל".

הטור של עמירה הס באתר 'הארץ'. צילום מסך
הטור של עמירה הס באתר 'הארץ'. צילום מסך

 

הס מזדעזעת בטורה מכך ש"בירושלים חי הריכוז הגבוה ביותר של פלסטינים שמתחככים כל הזמן עם השליט הזר הישראלי, על כל מה שזה אומר מבחינת דריסת זכויותיהם והשפלתם". היא ממשיכה להסביר כי "אותו ציבור אחד אינו יכול עוד לבטא את היותו אחד בפעולת המונים: הוא סגור ומנותק במובלעות ריבוניות לכאורה, ומפוצל למעמדות חברתיים שהפער הכלכלי והרגשי ביניהם מעמיק. דרכו לאתרים הסמליים של הכיבוש, שמקיפים כל מובלעת, חסומה בידי מנגנוני הביטחון הפלסטיניים וגם בשל ההסתגלות לחיים במובלעות". זוהי לדבריה, "התשתית הפוליטית והעובדתית להמשך נוכחותם של המפגעים היחידים, בלי קשר לתוצאות מעשיהם: קודם כל הימשכותו הבלתי נסבלת של הכיבוש". לא נגענו.

באופן סמלי, בימים אלו אנו מציינים את ימי בין המצרים, הימים בהם צרו אויבנו על ירושלים ובסופם החריבו את בית המקדש. בדבר אחד בלבד צודק לוי. כשבאה צרה על עם ישראל, עליו לערוך חשבון נפש לאומי. אולם כל ילד בישראל יודע כי בית המקדש חרב על שנאת חינם. בהצדקתם של לוי והס את רצח אחיהם, הוא אולי מגלים אהבת חינם לאויביהם, אך מבטאים שנאת חינם מושרשת ועזה לבני עמם. כל כך מושרשת שעוד לפני שנקברו, הם מרשים לעצמם לרקוד על דם הנרצחים.

אולי הגיע הזמן שעיתון 'הארץ' יאמץ פעם את מנהג הימים הללו, ויערוך חשבון נפש יסודי בתוכו פנימה.

יוסף אלעד וחיה סלומון הי"ד שנרצחו בפיגוע בחלמיש (נווה צוף) בליל שבת. צילום רפרודוקציה: TPS
יוסף אלעד וחיה סלומון הי"ד שנרצחו בפיגוע בחלמיש (נווה צוף) בליל שבת. צילום רפרודוקציה: TPS
אביה ריש

אביה ריש

עורכת תוכן, אתר ערוץ 20