מי ששמע אמש את הנאומים של בכירי כחול לבן, אלה שקוראים לעצמם הקוקפיט, בכנס הפעילים שקיימו בנמל תל אביב, מבין שככל הנראה הפור נפל. אנחנו בדרך לבחירות נוספות.
גבי אשכנזי דיבר על כך שהם לא חוששים מבחירות נוספות ושינצחו שוב, בוגי יעלון והאחרים דירבנו גם הם את תומכיהם לקראת יציאה אפשרית לעוד קמפיין. כמה מייאש.
בליכוד יש לא מעט גורמים שמשוכנעים שבחירות נוספות יעשו להם רק טוב. נתניהו יישאר עוד חצי שנה לפחות בתפקיד, והציבור הימני הפעם כבר לא יהיה שאנן. התמונה של גנץ כשטיבי לשמאלו ועודה מימינו בוודאי תזכיר לרבים מהשאננים שהאזהרות של נתניהו היו מדוייקות: בשמאל לא פוסלים הקמת ממשלה בתמיכת הח"כים הערבים.
שמעתי השבוע כמה צקצקנים מהשמאל שטענו בתוקף שאסור להחרים את הרשימה המשותפת למרות דיעותיהם הקיצוניות. חייכתי לי בשקט. בכחול לבן ובמרצ פוסלים את בצלאל סמוטריץ ולא מוכנים לשבת אתו באותה ממשלה. אבל סמוטריץ הרי מייצג חלק לא מבוטל מהציונות הדתית, ממש כמו שאיימן עודה מייצג חלקים מהמגזר הערבי. אז למה עודה כן וסמוטריץ, ששירת בצבא וללא ספק הוא ציוני בכל רמ"ח איבריו, פסול מהיסוד?
למה לעודה מותר לתקוף את צה"ל, להכפיש את חיילינו ולקבוע שחיזבאללה הוא לא ארגון טרור וזה בסדר, אבל ההתבטאויות של סמוטריץ פסולות ומודרות?
נחזור לקרקע המציאות: החודש יחזיר גנץ את המנדט לנשיא. "נכשלתי", הוא יודה. זה לא אומר שאופציית האחדות ירדה מהפרק. היא תצוץ שוב ב 21 הימים שעוד נותרו עד לפיזור הכנסת. הלחצים על נתניהו וגנץ יהיו עצומים. אם הפעם יצליחו להגיע להסכמות (ובהחלט ניתן להגיע אליהן) תהיה כאן ממשלה. אולי היא תהיה ממשלה מקרטעת, בטח בחודשיה הראשונים, חילוקי הדעות יורגשו היטב, כולם יעדיפו להיצמד לסטטוס קוו, אבל עדיפה לנו ממשלה כזו משיתוק המדינה לעוד שמונה חודשים.
זוכרים את רבין
כשיצחק רבין נרצח הייתי בצבא. אז עוד האמנתי לאילו שחשבו ששלום עם הפלסטינים הוא בהישג יד. הצטערתי על הרצח, ועוד יותר מהעובדה שיהודי רצח את ראש הממשלה. לא זו דרך היהדות. 24 שנים אחרי, וכיום גם חוגים רחבים בשמאל מבינים שלא שלום ודו קיום מבקשים שכנינו הפלסטינים. הם מונעים משינאה והסתה שמונחלת גם בחינוך שלהם לדור הבא, מונהגים על ידי איש קטנוני וחסר חזון ואחריות לאומית שבוחר כל פעם מחדש לשרוף כל גשר של שיתוף פעולה עם ישראל.
מעולם לא הלכתי לעצרת לזכרו של רבין. הערכתי מאוד את רבין, גם אם חלקתי עליו בכמה מסוגיות המדיניות, אבל העצרת הפכה למפגן של מפלגות השמאל. מארגני העצרת לא השכילו להשאיר את האירוע הזה רחוק מהפוליטיקאים ולקרב אותו לכל חלקי העם.
לא הימין רצח את רבין. יגאל עמיר רצח אותו ואם אחד מכל שלושה ישראלים רוצה לחון את עמיר, זה בדיוק מהסיבה הזאת – ההכפשה של מחנה שלם והניסיון להדביק לו את הרצח הנוראי הזה כאות קין.



אלירן טל
כתב בדסק המדיני של ערוץ 20