כמו בכל מדינה דמוקרטית מתוקנת גם בישראל ישנו עקרון הנקרא “הפרדת רשויות” – זהו עקרון ברור, אשר מתבצע בין הרשות השופטת, המבצעת והמחוקקת. מסתבר שב-2020 גם זה דבר שלא בהכרח עולה בקנה אחד עם המציאות המורכבת בה אנחנו כעת נמצאים. מה שהתרגלנו ללמוד בשיעורי אזרחות נמחק ע”י פסיקה אחת של בג”צ או יותר נכון נרמס באמצעות פרשנות חריגה ומוקצנת כנגד הרשות המחוקקת, עליה אמון יו”ר הכנסת היוצא ח”כ יולי אדלשטיין.

בצל משבר הקורונה, אנחנו חווים פלונטר פוליטי מתמשך שהביא ל- 3 מערכות בחירות שבהן חברי הכנסת שלנו לא הצליחו להרכיב מממשלה. העוסקים במלאכה משני צידי המפה הפוליטית נכשלו, נדמה ששום דבר לא מבשיל וכעת המדינה בשיתוק שלא ידעה כמותו זמן רב.
אין פשרות, אין צעדים מרחקי לכת לקראת בשורה גדולה שתשנה כאן את המצב. גם כשיש משהו באוויר, אז יש מי ששם בלמים בכל דרך אפשרית על מנת לעצור מהלכים הקוראים לאחדות. אנחנו במצב חמור מאד וזה לא חדש, אך מצבנו מחמיר ככל שעובר הזמן. הקורונה מחריפה ומספר החולים עולה וכך גם לצערנו מתגלים מידי יום אבדות בנפש.

גם כשמצב הבריאות העולמי והארצי שלנו נמצא בסכנה יום יומית, אנחנו לא מוצאים רגע של שקט ונחת מהזירה הפוליטית המקומית. שם יש אנשים שכאמור מכתירים את עצמם כמנצחי הבחירות. הרי 61 האצבעות של גוש ה”רק לא ביבי” מציגים עצמם כמושיעים הגדולים. אולם לא נראה כעת שהבשורה הגדולה נמצאת בידם שאינה משגת, זאת אל מול גוש הימין חרדים שניצב עם 58 מנדטים ואורלי לוי אחת כסיעת יחיד.

העניין כאן בהחלט לא ברור, הרי אם יש לכחול לבן מבחינתה את האפשרות להקים ממשלה הרי שהמנדט נמצא בידיו של גנץ והשאלה הנשאלת היא מדוע ב-“כחול לבן” עסוקים מבוקר ולילה רק בהחלפת היו”ר היוצא יולי אדלשטיין? המדהים הוא, שכל טיעוניהם הם על כך שהדמוקרטיה נגנבת כעת בידי נתניהו, מי שבכלל עסוק 24/7 בדבר אחר לחלוטין – משבר הקורונה העולמי החמור.

הדבר שעוד יותר מטריד הוא, שדווקא בני גנץ שמתיימר לבוא נקי ואף הציג עצמו לאורך כל הדרך כמי שיביא ניחוח אחר למשכן הכנסת, דווקא הוא עושה את הפוליטיקה הכי מלוכלכת, והכל נעשה דווקא בשעת מצוקה למדינה. דווקא בזמן שאחוז האבטלה עולה מ-4% לפני תקופת המשבר עד לזינוק של כ-20%, בזמן שהצורך באחדות זועק לשמים ודרושים פתרונות שיבואו לאחר הסכמה רחבה. בצורה פשוטה וברורה לאור הנסיבות כל בר דעת מבין כי המדינה מוכרחה ממשלת אחדות או חירום לאומית – לא משנה איך יקראו לה, העיקר שכבר תקום אחת כזו, מדינה שלמה משתוקקת לכך.

האבסורד הוא שאת כל הכוח שיש לה “כחול לבן” ניקזה לעתירה שהגישה (יחד עם תנועות השמאל “העמותה לדמוקרטיה מתקדמת” ו”התנועה לאיכות השלטון”) נגד היו”ר לשעבר יולי אדלשטיין, וזאת במקום פשוט להקים ממשלת מיעוט ובכך בצעד כזה היו מחליפות או מחייבות באותו הרגע החלפה של יו”ר חדש לכנסת.

כחול לבן חברה בעתירות האחרונות לבג”צ לתנועות ועמותות שמאל שמבצעות את פעולתן. עמותות אלו לא יוכלו לטעון לחוסר בנגיעה פולטית שכן העתירות שלהם תמיד מכוונות כנגד הימין ורק נגדו. עמותות אלו (שלרוב ממומנות היטב ע”י גורמים זרים) מגיעות מוכנות עם העתירות בשלוף לכל תרחיש, כיוון שהן עושות עבודת שטח וקוראות את המפה והצעדים שעתידים לקרות בכל נושא פוליטי שצף ועויין את האג’נדה עליה הן מגנות בחסות “הדמוקרטיה”.
הדבר החמור ביותר בפעילות עמותות וארגוני השמאל הנ”ל הוא השימוש בבג”ץ. בג”ץ הוא למעשה המוציא לפועל של אותם ארגונים, שאין לרעיונותיהם רוב פוליטי ומנצלים את הפלטפורמה של בג”צ כדי להשפיע ולשנות את הכף לטובתן. הם רואים בבג”ץ כמקור לפעולה מהירה בלי יותר מידי היסוסים וקושי. אחרי גילוי הפירצה בגדר הזו תמיד יש את הסיכוי שיפרשו אחרת את החוק ובכך הן מנצלות אותו לטובתן. עתירות בשצף קצף מוגשות בכל פעם שחוקי המדינה לא נראים והולמים את הערכים שבהם מאמינים. כרגע לשופטים בעלי דעות של השמאל הקיצוני יש רוב בג”צ, אך כאשר מהלכים מן הסוג הזה מתבצעים הם יוצרים תקדים ובהמשך גם הימין יכול לעתור במצבים שהחוק לא פועל לטובתו הפוליטית ואז ליצור מצב שבו מי שמכריע באופן גורף זה פרשנות של שופטים ולא לשון החוק הכתובה שאותה הרשות המחוקקת חוקקה.

האקטיבזם השיפוטי שהנחיל השופט אהרון ברק ב-1992, בימיו ועד עצם היום הזה, השאיר יסודות שיצרו את המצב הסבוך הזה ובו הרשות השופטת כבר לא מאזנת ובולמת, אלא היא קובעת באופן תקדימי דברים בלתי סבירים שאינם מבוססים על לשון החוק, אלא על פרשנות חד צדדית וקיצונית. יו”ר הכנסת בסך הכל ביצע את תפקידו, גם אם ישנה ביקורת כלפיו לא ייתכן שהיא תהיה עילה לכך שבג”ץ יהיה הקו המכריע, בייחוד במצב הנוכחי שבו החלטת בג”ץ פוגעת ביסודותייה של הדמוקרטיה הישראלית וסותרת את תקנון הכנסת.  חזונו של”משיח” השמאל, מתממש לנגד עיננו. הדמוקרטיה נשדדת. קשה לראות איך הימין מצליח לחזור למשול ולהחזיר את הגלגל לאחור.

עומר עמוס זנקו, סטודנט לממשל חברה ותקשורת פוליטית במכללה האקדמית ת”א-יפו

מערכת ערוץ 20

מערכת ערוץ 20


רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו לקבוצת וואטסאפ או טלגרם שלנו.