מסתננים מתבטאים באנטישמיות. צילום: החזית לשחרור דרום תל אביב

בעיית המסתננים הבלתי חוקיים איתנו לעוד שנים רבות. זו השורה האחרונה העולה מפסק הדין של בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ, שקבע היום (ב'), כי ניתן יהיה, רק בנסיבות מסוימות לגרש מסתננים "אי הסכמה לגירוש אינה עילה למעצר מסתננים", קבע העליון ודרש את הסכמתם של המסתננים לגירוש. בכך, למעשה, חסם בג"ץ כמעט לחלוטין, את האפשרות לגרש בפועל מסתננים בלתי חוקיים.

יותר צדיקים מהאפיפיור

בכדי שניתן יהיה להרחיק אנשים למדינה שלישת, על פי המשפט הבינלאומי, צריכים להתקיים שלושה תנאים: 1. על המדינה השלישית להיות מדינה בטוחה (אין סכנת חיים למורחק. 2. צריכים להתקיים תנאים פרוצדורליים להבטחת קיומו של הסדר ההרחקה. 3.יש לכונן מנגנוני ביקורת ופיקוח נאותים על ההסדר. אלא שכעת בג"ץ הוסיף תנאי רביעי שלא קיים במשפט הבינלאומי והחמיר יותר מכל מדינה אחרת – תנאי ה"גירוש בהסכמה".

 בית המשפט העליון. צילום: יונתן סינדל, פלאש 90
בית המשפט העליון. צילום: יונתן סינדל, פלאש 90

במדינתנו הקטנה, אשר סובלת מבעית גבולות קשה ומונה קבוצות מיעוטים רבות – הוספה של בעיית הסתננות לא רצויה יכולה להוות בעיה קיומיות ולא שאלה של נוחות בלבד. סיור קצר בדרומה של העיר העברית תל אביב, יכול להוות תזכורת כואבת לבעיית המסתננים וטיפול לא נכון או חלקי בבעיה – אולי זה הזמן להזכיר לכולנו שאנו חיים במזרח התיכון ולא באירופה הקלאסית.

דווקא בגלל הדואליות הלכאורית שבהחלטת בג"צ, סכנת ההסתננות הבלתי רצויה עומדת בעינה היום אולי יותר מתמיד. הלחץ המופעל בשנים האחרונות על מערכת המשפט, לחזור בה מגישת ה"הכול שפיט", מורגש בשנים האחרונות. אך יחד עם זאת נדמה, כי בית המשפט הפעם נטה יותר לכיוון המקל עם המסתננים מאשר לזה המאמץ פיתרון שורשי לבעיה וגלש למחוזות ה"הכל שפיט".

אליה וקוץ בה- ההסכמה המסוכנת   

בג"ץ הציף את שתי הבעיות המרכזיות בעתירת המסתננים. האחת- האם ניתן להרחיק מסתננים למדינה שלישית שאליה מבקשים להרחיקם? השנייה- הינה האם ניתן להכניס למשמורת (מעצר חלקי – במילים לא מכובסות) מסתננים בשל סירובם להסכים להרחקתם למדינה שלישית? על השאלות הללו ענה בית המשפט "כן", אך מיד אמר "אבל" – ה"כן, אבל" ילווה את מדינת ישראל בשנים הקרובות ויש לו מחירים אותם אנו האזרחים נצטרך לשלם.

מסתננים בדרום תל אביב. צילום: גדעון מרקוביץ', פלאש 90
מסתננים בדרום תל אביב. צילום: גדעון מרקוביץ', פלאש 90

בית המשפט קבע, כי שר הפנים מוסמך להרחיק זרים מישראל לא רק למדינות מוצאם אלא גם להרחיקם למדינות שלישיות והוסיף, כי הסכמתם של הזרים להרחקה אינה נדרשת בכדי שהרחקה תהא כדין וניתן להרחיקם גם בניגוד לרצונם. עד כאן נפלא, אך מייד הגיע "האבל", ובג"צ קבע כי ניתן להכניס מסתנן למשמורת (מעצר) לצורך הבטחת הרחקתו לא יותר מחלוף 60 ימים בלבד.

מה קורה לאחר 60 יום, אם המסתנן עומד על סירובו להיות מגורש? כאן בג"צ למעשה ביצע עקירה לשיניי האכיפה של מדינת ישראל, וקבע כי אם שוהה שלא כדין אינו מסכים להרחקתו, יש לשחררו מיד לאחר תום 60 ימי המעצר האמורים, ובכך למעשה ביטל בית המשפט את המנוף המרכזי ואולי היחיד שעומד לרשות המדינה אל מול המסתננים המסרבים לגירוש.




20 News

20 News