ספר חדש של הפרופסור אליעזר טאובר בשם 'דיר יאסין סוף המיתוס' קובע כי "בגדול לא היה טבח בדיר יאסין". בספר במתפרסם תחת הכותרת נבחנים מחדש אירועי אותו יום באפריל 48' בו הותקף הכפר הערבי בידי לוחמי מחתרות הלח"י והאצ"ל, ומגלה את מקורו של המיתוס לפיו טבח בוצע בתושבי הכפר. לדברי הכותב, מראיונות עם פליטים פלסטינים עולה תמונה המוכיחה כי הטבח יוחס ללוחמי המחתרות על ידי גורמים אינטרסנטיים שלא נכחו כלל באירוע עצמו.

פרופסור אליעזר טאובר. צילום מסך מתוך יו טיוב
פרופסור אליעזר טאובר. צילום מסך מתוך יו טיוב

"אם יהיה מי שיגדיר זאת כטבח אין לי מה להגיד לו. אני מציג את הנתונים ומגיע למסקנות שלי", אמר טאובר בריאיון ל'ערוץ 7'. "באותם ימים היה מקובל מאוד נוהל שכן. הלוחמים הקיפו פצוע בנשים כדי שלא יירו בהם, אבל הצלפים הערבים המשיכו לירות ופגעו בנשים. אין לי ויכוח על קודים אתיים", הסביר, "הספר שלי אינו ספר אתי אלא ספר שעוסק באמת ההיסטורית".

פרופ' טאובר איתר לשם יישום המחקר כל אחד ואחד מהערבים שנכחו באירוע או שמתו במהלכו, זאת בכדי להכיר את נסיבות מותו של כל אחד, לתחקר את הנסיבות ולהגיע להשלמת הפסיפס של התמונה הכוללת. "כשמבינים איך כל אחד מת ניתן להבין מה היה שם", הוא אומר וקובע כי ההיסטוריונים שהפיצו מאוחר יותר את שמועות הטבח "לא ידעו כלל מה היה בדיר יאסין".

לפי טאובר כל הכותבים הקודמים שעסקו בנושא בחנו את הפרשה תוך בדיקת צד אחד של המעורבים באירוע.  לפי הפרופסור, כותבים יהודים הסתמכו על מקורות יהודיים בלבד על מנת להגיע למסקנותיהם, בעוד הכותבים הערביים נהגו את ההיפך. לעומת זאת, טאובר עצמו אחרת ופנה למקורות היהודיים והערביים, והסיק כי עדויותיהם של אלה ואלה נשמעות דומות מאוד ומביאות לאותה מסקנה – טבח לא היה שם.

איך בכל זאת נולד וצמח סיפור הטבח? לפי טאובר: "סיפור הטבח צמח משני אלמנטים. היה מקרה אחד – שאנשי האצ"ל דיווחו עליו ובו קבוצת ערבים יצאה מבית ונכנעה אבל היה שם לוחם אצ"ל שירה בהם במקלע. זה המקרה החריג היחיד. הסיפור הזה קורה בפס התחתון של בתי הכפר. כשקורה אירוע בשורה התחתונה כל הערבים שבשורות העליונות יכולים לראות אותו, ואכן, כולם ממוקדים בדיווחים שלהם באותה משפחה. מאוחר יותר כתב זר מראיין את אחת מבנות המשפחה שנפצעה והיא מספרת על ירי על משפחה".

 

 

 

מערכת ערוץ 20

מערכת ערוץ 20