החופש הגדול תופס אותנו לא מוכנים גם אם נדחיק אותו עד הרגע האחרון. קמים בבוקר חם ולח בראשית אב ומגלים שנגמרה הקייטנה של הקטנים ואחרי חצי שעה של חיפושים קדחתניים עם ידיים רועדות וזיעה קרה נמצא את הבייביסיטר האידיאלית. הבת של השכנים, אמנם רק סיימה כיתה ד' אך מסתבר שככל שהגיל יורד המוטיבציה לרצות עולה. הסידור הכי מוצלח של החופש.

הגדול בכלל לא בבית, כנראה ישן בכינרת או באחד ממעיינות האזור. יגיע ביום מן הימים כמו אריק שעלה מהים. קצת מוכר, תלתלי ליפה שגדלו פרא, לא ברור אם שזוף או סתם אף אחד לא הזכיר לו להתקלח. ייקח לו בערך שבוע רק להיזכר מי אנחנו, לא נפתח ציפיות. השני עובד במטעי המנגו, קם לפנות בוקר מלא במרץ לטרקטור שמחכה לו ממש קרוב לכינרת, מלא בהערצה עצמית ומוטיבציה לעשות כל מה שצריך. אחה"צ הוא חוזר ונמוג לחוסר הכרה התפתחותית עד לבוקר הבא. חוץ מכמה גיחות של "למה אין מה לאכול בבית הזה", או "למה אתם מבקשים ממני לעשות הכל" לא ממש שומעים ממנו.

תמר גלבוע, באדיבות המצולמת

 

הג'ינג'י החליט ללמד אותנו לימוד עומק שכולל את מקורות הסטיגמה על העם שלו, התנסויות פאסיביות ואקטיביות עם תופעות הלוואי של הטמפרמנט. מקווים לצאת עם מחקר פורץ דרך במידה ונשרוד את העבודה המעשית. המתבגרת מעבירה את הזמן בלהתקלח, להסתרק ולמרוח לק ג'ל. בשאר הזמן היא עם אוזניות כשמדי פעם, לפי הקצב, מתמרמרת על גורלה המר כאחות גדולה ו"חלאס כבר אתכם יוואו", "נכון שאני מאומצת?" וחמש דקות אחר כך, "אימוש את מותק אפשר ללכת לקניון?" ברור, רק שעה נסיעה לכל כיוון, אין בעיה, אני רק אסע רגע עשרים דקות לתחנת דלק שבכיוון השני כדי שנוכל להתאוורר יחד. האיש, במקרה לא בבית כרגע, חייב לרוץ מרתון ואחר כך יש לו פגישה חשובה. בבאר שבע. הוא כבר יישאר לישון אצל הדודים ויחזור מחר בערב. אז כן, אחרי כל הציניות, קשה מאוד להיות אמא עובדת בחופש הגדול וקשה לגור בפריפריה של רמת הגולן כשכל נסיעה לעיר הגדולה היא פרויקט בפני עצמו.

קשה לחזור לבית הפוך עם ילדים אחרי אין סוף שעות מחשב במשרד ולהיכנס לתפקיד האמא, נקיה מנקיפות מצפון ומחשבות שלא קשורות בשום אופן לבית. כדי לעזור לנו לעבור את הזמן הזה החלטתי שלפחות פעם בשבוע אני אצא מהקופסה ואנצל את העובדה שאני גרה בחור ממש בתוך הטבע. אמנם אני חוזרת הביתה מפורקת מעייפות והכי הייתי רוצה לנחות על הספה ולעצום עיניים, אבל הרצון לבלות זמן איכות כל שהוא עם הילדים לא מניח לי.

כך מצאתי את עצמי יושבת ברכב עם כל מי שנמצא בבית וברבע שעה של נסיעה מגיעה איתם לפינות קסומות, בריכות מים, צל, מעיינות ונוף שמנקה לנו את הלב. אנו מוצאים את עצמנו נהנים להיות ביחד. מכרסמים ביסלי עם הרגליים בתוך המים, האוויר הפתוח והעצים משרים רוגע ששום שנ"צ לא יספק. רוח נעימה משכיחה את החלונות הסגורים והמזגן. כולנו נרגעים ושמחים בקיץ החם והארוך שמאפשר לנו ליהנות מהחוץ ומאין סוף האפשרויות שהוא מזמן לנו. הילדים קופצים למים, משחקים עם הילדים שפגשו שם. בשיחה עם האמא אנו מגלות שהעולם ממש קטן ומשוחחות, בעיקר על זה שכיף לנו ככה סתם, בלי להוציא כסף ובלי להזיע.

יש משהו ביציאה החוצה שעוזר לנו להרגיש בפנים, שמחזיר אותנו לתחושת המשפחתיות והביחד. היציאה הזו בהחלט שווה את המאמץ המינימלי שהיא דורשת. גם לאנשי ונשות העיר שביננו יש פינות חמד של שקט וטבע במרחק נסיעה קצר. תעשו את זה, לא סתם בשביל הנשמה, אלא במיוחד כדי לצאת מהכבדות שהשגרה נוסכת בנו.

הכותבת היא רכזת תוכן במדרשת הגולן, המציעה לאורך השנה טיילות תוכן, סיורים, ופעילויות שונות לבני נוער, מבוגרים, משפחות ומוסדות חינוך.

מערכת ערוץ 20

מערכת ערוץ 20