שריקת הפתיחה של טורניר גביע העולם 2018 מתקרבת, והעניין סביב גביע הזהב היוקרתי גובר מרגע לרגע. איזו נבחרת תפתיע, מי תאכזב, מי תחזור הביתה אבלה ומדוכאת ומי תעלה על מפת הכדורגל העולמית. לעיתונאי הספורט הוותיק נדב יעקבי אין הרבה ספקות. "כמובן שהפייבוריטיות הן תמיד גרמניה, ברזיל, ארגנטינה, צרפת וכו' אבל ההימור שלי הוא ספרד", מנבא יעקבי. "למרות שהיא הייתה אלופת העולם ב-2010 ואלופת אירופה ב-2012, נבחרת מכובדת עם הרבה שחקנים מברצלונה וריאל מדריד – יש איזושהי תחושה שהם לא ממש בטופ כרגע. אבל ראינו מה הם עשו במוקדמות לאיטליה. אני חושב שזו נבחרת מאוד מחוברת ומגובשת שנבנתה על הבסיס הנבחרת שזכתה באליפות אירופה לנבחרות צעירות שנערכה בישראל לפני חמש שנים, בחיזוק של כמה ותיקים שעוד נשארו. מספיק להסתכל על שחקנים כמו דויד סילבה, איסקו ועל דה חאה בשער כדי לראות שיש שם עוצמות אדירות, אבל זה גם עניין של טורניר – איך מתחילים אותו ואיך מתקדמים תוך כדי הטורניר. אז אם אני צריך לקחת הימור אני הולך על ספרד".

גביע העולם בדרכו לרוסיה. צילום: רויטרס

 

לרגל המונדיאל, עיתונאי הספורט, השדר והפרשן נדב יעקבי משיק את "ספר המונדיאל 2018" (הוצאת ידיעות ספרים). הספר מציג סקירה היסטורית מרתקת של הטורניר הגדול בעולם, דמויות מפתח מהעבר ומהווה כולל ניתוח של הכוכבים הגדולים שנראה ברוסיה, שיאים רבים, תמונות מרהיבות וכמובן היכרות עם כל אחת מ-32 הנבחרות שייקחו חלק בהיסטוריה. שוחחנו עם נדב יעקבי על הספר, על המונדיאל עצמו (כולל תחזיות) וכמובן – על הכדורגל הישראלי, ומתי הוא חושב שאנחנו נגיע למעמד (רמז – הוא לא אופטימי).

"הספר החדש הוא סוג של מהדורה שנייה", מסביר יעקבי, "הרעיון המקורי היה לפני ארבע שנים למונדיאל בברזיל ב-2014. הצעתי את הרעיון להוצאת 'ידיעות ספרים' והם מאוד אהבו אותו אז נגשתי לעבודה. עבדתי במשך למעלה מחצי שנה, זה מבצע לא פשוט. מדובר בספר שכולל הכל – הנבחרות שמשחקות במונדיאל, השחקנים וההיסטוריה. צריך היה להחליט מה להכניס, לבחור את התמונות הנכונות. לפני ארבע שנים זה מאוד הצליח, הספר היה במשך כמה חודשים בראש טבלת רבי המכר וקיבל ביקורות מצוינות, ולקראת המונדיאל ברוסיה היה לי ברור שאני הולך לעשות את זה פעם נוספת. בכל זאת, ארבע שנים עברו, יש נבחרות חדשות ושחקנים חדשים. יש דור חדש שלפני ארבע שנים היה צעיר מדי ועכשיו הוא יותר בעניינים כי הספר הזה באמת מיועד לכולם – מגיל 7 עד 70, וגם צעירים שרוצים לדעת קצת יותר על הנבחרות שישחקו עכשיו, על השחקנים הגדולים והסיפורים האישיים שלהם וגם לחפור בהיסטוריה, זה חלק מהעניין כי בלי להכיר את ההיסטוריה של המונדיאל אי אפשר באמת ליהנות ממנו עד הסוף".

נדב יעקבי עם ספר המונדיאל 2018.

 

הספר נכתב בפרספקטיבה של נקודת זמן מסוימת, מה הערך המוסף של הספר? מה ישאיר אותו רלוונטי אחרי שהמונדיאל יתחיל וכמובן אחרי שהוא יסתיים?

"לפני המונדיאל זה ברור לגמרי כי יש פה באמת סקירה מלאה של כל 32 הנבחרות, אבל גם אחרי שהטורניר יסתיים – החלק ההיסטורי הוא חלק מאוד נכבד מהספר. מאז 1930 היו 20 טורנירים, זה יהיה הטורניר ה-21 וכל טורניר כזה הוא סיפור בפני עצמו עם המנצחים הגדולים, המפסידים, הדרמות, שחקנים שהתגלו, כמו פלה ב-58' ומראדונה ב-86' וכו'. זה גם סוג של מסע בזמן כי זה לא רק הכדורגל עצמו אלא גם הקונטקסט ההיסטורי. למשל מונדיאל 38' שנערך ממש לפני תחילת מלחמת העולם השנייה, שאי אפשר לנתק את האירועים ההיסטוריים ממה שקרה, או מונדיאל 78' שנערך בתקופת שלטון הגנרלים בארגנטינה. זה נשאר לתמיד, הפרקים ההיסטוריים האלה הם נצחיים".

בוא נדבר על המונדיאל עצמו, ונתחיל דווקא במה שחסר – איך הטורניר יושפע מההיעדרות של איטליה והולנד?

"ברור שמדובר בנבחרות גדולות שיש להן הרבה אוהדים והרבה שחקנים מפורסמים. הולנד אמנם נמצאת בנסיגה בשנים האחרונות, אבל איטליה בוודאי, מונדיאל בלי בופון זה לא אותו דבר, אבל אין מה לעשות. בכל טורניר גדול יש איזו נבחרת אחת או שתיים שלא מגיעה מסיבות כאלה או אחרות. היו שנים שאנגליה לא העפילה למונדיאל, לאיטליה זה אמנם לא קרה 60 שנה אבל זה קרה, המונדיאל במקסיקו 70' שארגנטינה לא העפילה שזה הזוי, אבל גם זה קרה. עדיין, יהיה מונדיאל וברגע שהוא ייצא לדרך ב-14 ביוני ישכחו ממי שלא משחק וידברו על מי שכן משחק. גם בנבחרות הקטנות והפחות מתוקשרות, תמיד יש כל מיני כוכבים צעירים ושחקנים אלמוניים שפתאום תופסים את העין וזה חלק מהיופי בטורניר הזה, שזה לא רק גרמניה, ברזיל, אנגליה וארגנטינה, יש גם את קוסטה ריקה, פנמה, איראן וכל מיני מדינות שאנחנו בדרך כלל לא מתייחסים אליהן ברמת הכדורגל ופתאום הן כן נחשפות".

"מונדיאל בלי בופון זה לא אותו דבר". צילום: רויטרס

 

מי תהיה הפתעת המונדיאל?

"אי אפשר לחזות דברים כמו קוסטה ריקה לפני ארבע שנים, שהגיעה לרבע הגמר שזה היה הזוי. אנחנו מדברים כאן על 32 נבחרות שבסופו של דבר בגמר אני כמעט משוכנע שאנחנו נראה שתיים מהגדולות. כשאתה מסתכל אחורה, אני לא זוכר שהגיעה לגמר נבחרת שאתה שואל מה היא עושה שם בכלל. זה תמיד ארגנטינה, גרמניה, ברזיל, איטליה, צרפת. בלגיה למשל זו נבחרת שלפחות מבחינת הכישרון שיש שם יכולה להגיע מאוד רחוק, אבל עדיין בתחושה הם יעצרו איפשהו בדרך, רבע גמר, אולי חצי גמר. אם בלגיה תגיע לגמר אני חושב שזו תהיה הפתעה מאוד גדולה".

יש שחקן שאתה יכול להגיד שיהיה התגלית הבאה?

"זה דבר שהשתנה בשנים האחרונות. היום גם כשאתה בן 18, עולה לבוגרים ועושה דברים יפים אז כל העולם יודע עליך. זה לא כמו פעם שהיינו צריכים לחכות ארבע שנים עד שהתגלה איזה כוכב מברזיל שלא שמענו עליו. היום כל השחקנים של הנבחרות הגדולות משחקים בקבוצות הכי גדולות באירופה וגם שחקנים בינוניים יחסית כבר חשופים. רק בשנה שעברה קיליאן אמבפה התחיל לשחק במונאקו ועשה דברים יפים, לא לקח יותר מחודשיים-שלושה וכל העולם הכיר אותו. בקיץ מכרו אותו ב-180 מיליון יורו. פעם הדברים הלכו הרבה יותר לאט. אז אני לא חושב שנגלה מישהו שנגיד 'וואו לא שמענו עליו', אולי ברמה של שחקנים סבירים, אבל לא כוכבי על".

"פעם הדברים הלכו הרבה יותר לאט". קיליאן אמבפה. צילום: PSG Official facebook page

 

מי תהיה המאכזבת? אנגליה לא נחשבת, כבר התרגלנו.

"אני חושב שגרמניה. היא אלופת העולם והיא מועמדת, אבל אני חושב שהפעם היא מגיעה מקסימום לרבע הגמר. יש לי תחושה שמשהו שם.. הם טובים, הם חזקים אבל הם לא מלהיבים. לא שהם הלהיבו לפני ארבע שנים, אבל אני אומר שגרמניה לא תהיה בין ארבע הגדולות".

איך ישפיעו המצלמות על השיפוט, ובכלל על המשחק?

"אני בעד, אני מאוד מאוד אוהב את זה ואני חושב שזה שינוי מבורך. ברור שייקח זמן, זה עדיין משהו חדש, אבל השופטים והצוותים שישפטו במונדיאל הולכים לעשות הרבה מאוד הכנות לקראת זה – לפחות חודש-חודש וחצי של אימונים ותרגולים של הנושא הספציפי הזה. אני לא חושב שיש מישהו שהוא נגד. הטענות כנגד השימוש במצלמות הן על זה שזה יעצור את המשחק ליותר מדי זמן. אם הם יצליחו לקצר את כל התהליך הזה של ללכת למצלמה, לראות מה שקרה ולקחת החלטה תוך דקה אז אני חושב שזה בסדר. אם זה יקרה לא יותר מאשר פעמיים-שלוש במשחק – עליי זה מקובל. הרי גם ככה משחקים נעצרים, שחקן נפצע, נשכב על הדשא, עד שנכנסת אלונקה זה גם לוקח דקה-דקה וחצי, זה לא כזה סוף העולם. אז אני אומר שאם בסופו של דבר זה ימנע טעויות קשות, וזה מה שאנחנו רוצים, שההכרעות יהיו נכונות ושיהיו כמה שפחות טעויות אז אני לגמרי בעד. זה ייקח קצת זמן, אבל אנשים יתרגלו לזה בסוף".

"יש לנבחרת ספרד עוצמות אדירות". צילום: רויטרס

 

מונדיאל 2018 ברוסיה, ב-2022 בקטאר. מה קורה שם בפיפ"א? אתה חושב שהמונדיאל בסוף יתקיים בקטאר?

"כמו שזה נראה עכשיו זה יתקיים כי למרות הדיבורים מסביב על כל השחיתויות ואיך שמתנהגים שם כלפי הפועלים הזרים כו', כמו שאומרים – 'הכלבים נובחים והשיירה עוברת', והשיירה הזאת ממשיכה כי היא מאוד מאוד עשירה. כמויות הכסף שיש שם הן מטורפות והכסף הזה, מעבר לבניית אצטדיונים ותשתיות שיהיו מוכנים פיקס אין ספק, הוא גורם לכל הגופים – מפיפ"א ועד הספונסרים וכל האנשים שמסביב, להעלים עין. הם אומרים אוקיי, אפשר לחשוב שברוסיה הכל בסדר. זו הייתה טעות גדולה מאוד של פיפ"א שבחרה בקטאר אבל כרגע לדעתי כבר אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור וזה יקרה, לצערי, כי זו בחירה במדינה כ"כ קטנה בלי מסורת וגם ישחקו בחורף ויעצרו את כל הפעילות בעונה לחודשיים ככה פתאום באמצע החיים. זה לא הגיוני, זה אף פעם לא היה וזה מיותר לגמרי אבל שוב, כשמדברים על כ"כ הרבה מיליארדים אנשים מוכנים לכופף הכל ולייצר כל תקדים".

"זו הייתה טעות לבחור בקטאר, אבל אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור". נשיא פיפ"א גיאני אינפנטינו עם הקטארים. צילום: רויטרס

 

מה איתנו? מתי ישראל תעלה למונדיאל ומה צריך לעשות בשביל שזה יקרה?

"אני לא אופטימי. אני לא רואה מתי זה קורה בשנים ובעשורים הקרובים. הכדורגל הישראלי מבחינת הרמה נמצא בירידה, ואני מדבר על השחקן הישראלי. אז אומרים שמכבי ת"א היו בליגת האלופות לפני שנתיים, באר שבע כמעט עלו ובליגה האירופית ניצחו את אינטר, זה נכון, אבל זה לא משנה את העובדה שהפער הולך וגדל. נוטים לזלזל בדירוג פיפ"א שישראל יורדת שם לאזור ה-100, שיא שלילי של כל הזמנים, אבל הדירוג הזה מתבסס על תוצאות, אי אפשר לשלול את העניין הזה. אני חושב שאנחנו רואים גם את רמת הליגה שנמצאת בירידה. אם לא הזרים שפה ושם עוד מחזיקים חלק מהקבוצות כמו למשל הפועל ב"ש, ברגע שוואקמה ומיגל ויטור נפצעים או לא משחקים זו לא אותה קבוצה, למכבי ת"א היה כמה שנים את זהבי שהוא באמת משהו נדיר שלא קשור לכדורגל הישראלי מבחינת הרמה שלו, אבל בלעדיו הם תלויים בזרים שלהם. יש פה ירידה מאוד גדולה בשנים האחרונות ברמה של הכדורגלן הישראלי".

ממה זה נובע?

"אני חושב שזה קודם כל מאמנים לא מספיק טובים, ושלא מגיעים מספיק כישרונות ספורטיביים לכדורגל, אולי הם הולכים לענפים אחרים. אם אתה מסתכל היום על השחקנים הצעירים בישראל עד גיל 21-22, אני חושב שיש אולי שחקן אחד שאתה אומר 'וואו, זה אחד שיכול להגיע רחוק' מבחינת פוטנציאל, שזה מנור סלומון ממכבי פ"ת, וזהו. כל היתר הם בינוניים, מי יותר מי פחות. פעם זה לא היה ככה. היית מסתכל על גילאי נוער ותמיד היו שניים-שלושה כישרונות גדולים. אני לא מדבר כבר על התקופה של ברקוביץ' ורביבו, אבל גם אחרי זה היו שחקנים שעשו קריירות מאוד מרשימות באירופה, לא בליגות ובקבוצות קטנות אלא בליגות משמעותיות. אין היום את השחקנים האלה, אתה מסתכל מסביב ואין. זו בעיה גדולה מאוד ולכן כמו שאמרתי מקודם אני מאוד פסימי. אני לא רואה את הכדורגל הישראלי ואת הנבחרת מתקדמים. כשאתה מסתכל על הנבחרת אתה רואה שזה כבר לא מעניין את האנשים, היא לא מייצרת עניין. היא הפכה לנטל על השחקנים, זה לא מעניין אותם, מבחינתם הם היו רוצים לוותר על זה, הם לא יכולים כמובן. שמענו לפני כמה שבועות את ג'ורדי קרויף מדבר, אמנם הוא אינטרסנט אבל פעם לא היו מעזים להגיד דבר כזה שעדיף שהשחקנים שלו לא יהיו בנבחרת כדי שלא יפצעו. מה שהוא אמר בעצם זה שהנבחרת זה סתם, זה בזבוז זמן ושחקנים רק יכולים להיפצע".

"הכדורגל הישראלי נמצא בירידה". נבחרת ישראל בהפסד לאיטליה במוקדמות מונדיאל 2018. צילום פלאש90

 

זה רק חוסר ההצלחה המקצועי של הנבחרת על המגרש שיצר את הניכור הזה? נשמע שזה משהו שהוא הרבה מעבר לתוצאות, אתה יודע לשים את האצבע?

"אני חושב שיש פה דבר נוסף – אוהד הכדורגל הישראלי נחשף יותר ויותר בשנים האחרונות לכדורגל הכי טוב בעולם. אם זה ליגת האלופות, או אנשים שנוסעים באלפים לראות משחקים של ברצלונה ושל ריאל מדריד ושל צ'לסי, נוסעים בלי סוף לאירועי ספורט. ברגע שאתה הולך לראות את מסי, אתה חוזר אחרי זה ואתה צריך לראות את מכבי חיפה אז אתה לא הולך יותר כי זה לא דומה, זה פשוט מעליב. אז בסופו של דבר אנשים שהולכים היום לכדורגל, והולכים במספרים יפים, זה רק אנשים שהם אוהדים. הם לא מחפשים את האיכות. אתה אוהד קבוצה אז זה פחות חשוב לך איך היא משחקת, כן יפה, לא יפה, אתה רק רוצה שהיא תנצח ולא אכפת לך כלום. אבל הנבחרת.. זה לא מעניין".

אז זה אמנם רע, אבל זה הרע שלנו. מה דעתך על ליגת העל העונה? על שיטת הפלייאוף?

"השיטה סך הכל סבירה, אולי צריך לצמצם את הליגה. כרגע זה 14 קבוצות ויש כמה קבוצות שאין להן מקום, נגיד עכו ורעננה, קבוצות בלי קהל, אם הן יירדו ויעלו קבוצות אחרות שאין להן קהל אז מה עשינו בזה? ליגת העל לא צריכה להיות יותר מ-12 קבוצות – 6 קבוצות בפלייאוף העליון ו-6 קבוצות בפלייאוף התחתון, זה מספיק. אם נדבר על הליגה עצמה, עצם העובדה שהשנה בניגוד לשנים קודמות יש 3-4 קבוצות שמתמודדות על האליפות זה לא בגלל שהרמה עלתה אלא להיפך – זה בגלל שהרמה ירדה. מכבי ת"א והפועל ב"ש השנה פחות טובות ממה שהן היו בשנים קודמות, בעיקר ב"ש, ולכן הן אפשרו לקבוצות כמו בית"ר ירושלים והפועל חיפה להתקרב אליהן. דווקא הירידה ברמה היא זו שהפכה את הליגה ליותר תחרותית ומעניינת. לפעמים לתחרותיות ולעניין אין שום קשר לרמה כמו במקרה הזה".

"הקבוצות תלויות בזרים שלהן". וואקמה ומיגל ויטור. צילום: האתר הרשמי של הפועל ב"ש

 

אתה רואה פייבוריטית?

"לא. אני חושב שבסופו של דבר זה בכל זאת יהיה בין מכבי ת"א להפועל ב"ש. עם כל הכבוד לבית"ר ירושלים שאני בהחלט מעריך את העונה שהם עושים, בסופו של דבר זה יהיה בין ב"ש ומכבי ת"א במפגשים הישירים ביניהם. אני חושב שמכבי ת"א כרגע קבוצה טובה יותר אבל יש לה קצת בעיות מנטליות, וב"ש למרות כל המכות שהיא ספגה במשך כל העונה עם כל הפציעות, ההשעיות, הסיפורים והפרשיות הם בכל זאת מצליחים איכשהו להישאר במקום הראשון וזה נותן להם אמונה. לפעמים דווקא כשאתה מקבל מכות וסובל זה נותן לך כוחות נפש. ההבדל הוא זעיר ולפי דעתי זה יגמר במחזור האחרון על הפרש של נקודה".

מה דעתך על תקשורת הספורט בארץ?

"תקשורת הספורט בארץ נמצאת בפריחה גדולה מאוד בגלל שפעם היו רק שלושה עיתונים ושתי תחנות רדיו עם מעט מאוד תכניות, אבל בשנים האחרונות תראה מה קורה ברדיו – יש את שתי התכניות המובילות של 102FM ו-103FM, בכל התחנות האזוריות יש תכניות ספורט, אתרי האינטרנט צוברים תאוצה ואני מכיר חלק מהמספרים, יש יותר ויותר כניסות לאתרים כמו ONE ואתר ערוץ הספורט שהם בין האתרים המובילים בארץ באופן כללי, לאו דווקא בספורט. יש עניין אדיר והרבה מאוד השקעה. יותר ויותר מפרסמים משתמשים בספורטאים ואפילו אנשי תקשורת הספורט הופכים להיות פרזנטורים וזה חלק מהעניין. ושוב, כמו שאין קשר בין הרמה לתחרותיות – אין קשר בין הרמה לבין העניין. יש הרבה עניין, הרבה צרכני תקשורת ספורט, רואים את זה גם במספרים של הרייטינג, לאו דווקא של משחקי ליגת העל, אבל משחקי ליגת האלופות עושים 14-15 אחוזי רייטינג שזה נחשב היום לא רע בכלל. המונדיאל יביא לתאגיד 'כאן' מספרים שהם לא יאמינו שהם רואים. זה קיץ, המון אנשים יושבים בבתים ומה יותר טוב מאשר לראות בלילה את ארגנטינה נגד ברזיל בשידור ישיר ממוסקבה? זה מדהים".

"אין לנו היום שחקנים כאלה". ברקוביץ ורביבו במדי הנבחרת. צילום רויטרס

 

איך התחושה לשדר משחק תחתית מליגת העל יומיים אחרי ששידרת משחק מליגת האלופות?

"ברור לך שזה לא הכי קל, ברור לך מה אני מעדיף וברור לך מה הקהל מעדיף, אבל אני מסתכל על זה כמקצוען. מבחינתי זו עבודה ואני מתייחס לכל משחק בשיא הרצינות, גם אם זה עכו נגד רעננה. אני נותן כבוד למקצוע ולאנשים שיושבים בבית ורואים, אני לא יכול לזלזל בהם. אני משדר בשביל שאנשים ישבו בבית, יראו ויקבלו את האינפורמציה ואת השידור כמו שצריך, זה לא מעסיק אותי. אני מגיע לכל משחק ומשדר אותו הכי טוב שאני יכול".

משחק שהתרגשת נורא לשדר?

"יש לא מעט. הזיכרון הכי חזק מהשנים האחרונות זה ה-1:6 של ברצלונה על סן ז'רמן בשנה שעברה, שהוציא ממני שם כל מיני דברים כמו הביטוי 'לא היה כדבר הזה' שמשתמשים בו עכשיו גם במקומות אחרים. וכמובן כל הגמרים. שידרתי שלושה גמרים של ליגת האלופות בשנים האחרונות – את ברצלונה מנצחת את יובנטוס, את ריאל מנצחת את אתלטיקו ואת יובנטוס, אני אשדר גם השנה את גמר ליגת האלופות, אשדר מהמונדיאל ויש עוד רשימה ארוכה מהעבר".

"לא היה כדבר הזה". שחקני ברצלונה חוגגים אחרי ה-1:6 ההיסטורי מול סן זרמן. צילום: רויטרס

 

קיבלת פעם הצעה לתפקיד מקצועי בכדורגל? אולי משהו שהיית רוצה לעשות יום אחד?

"לא קיבלתי, אבל אני אומר מראש שגם אם אני אקבל קשה לי להאמין שאני אגיד כן. אני אולי מבין כדורגל אבל אני לא איש מקצוע ברמת האימון, לא אימנתי ולא התאמנתי בחיי. אני מאמין במקצוענות, אני לא מאמין בחפיפניקיות. בגלל השם שלי וזה שאני משדר כ"כ הרבה שנים אז אני יכול לייעץ למכבי חיפה לקחת שחקנים מהליגה השנייה בבלגיה? לא. אני לא מתיימר להיות מה שאני לא, וזה גם לא מעניין אותי כי אני יותר נהנה ממה שאני עושה עכשיו".

המאמן הטוב בעולם?

"פפ גוארדיולה, אין בכלל ספק".

הכדורגל האירופאי או הדרום אמריקאי?

"המשולב – שחקנים דרום אמריקאים שמשחקים באירופה".

"הטוב בעולם". מאמן מנצ'סטר סיטי, פפ גוארדיולה. צילום: Manchester City official website

 

לסיום, בוא נדבר על כאב משותף בשם ארסנל. 

"אני חושב שהם חייבים לעשות את ההחלטה שהם דוחים כבר 4-5 שנים ולפטר את ונגר, או להציע לו תפקיד של נשיא, סגן נשיא או משהו. די, הוא איבד את זה, וזה לא משנה שהוא ניצח את מילאן בליגה האירופית. גם אם הוא ייקח את הליגה האירופית, ואני לא חושב שזה יקרה, אז מה? הגיע הזמן לעשות שם שינוי. פעם הוא היה המחדש הגדול והיה אחד המאמנים המתקדמים בעולם, אבל כל הצעירים עקפו אותו בסיבוב והשאירו אותו מאחור וזה כבר הופך להיות פתטי. הקבוצה נראית לא טוב, ושום תואר כזה או אחר לא ישנה את העובדה שהוא כשל בשנים האחרונות. הם לא יהיו בליגת האלופות גם בעונה הבאה. פעם הם היו אחת משתי הגדולות בפרמייר ליג, אחרי זה אחת מהשלוש, אחת מהארבעה ועכשיו הם במקום השישי. הם הפכו להיות לא רלוונטיים ויש קו ירידה מאוד ברור שלא ייעצר עד שהאיש הזה יעזוב. צריך לתת לו את הכבוד, הוא עשה דברים מדהימים אבל הגיע זמנו. אין בנאדם שאין לו תחליף".

"אין בנאדם שאין לו מחליף". מאמן ארסנל, ארסן ונגר. צילום: רויטרס
ניר מועלם

ניר מועלם

עורך חדשות, ערוץ 20.
ניר מועלם