"אני רוצה להגיד משהו. התקופה הזו של הקורונה מאד מורכבת לכולנו, באמת. ומהר מאד הבנתי שאני יכול להיכנס מתחת לשמיכה ולחיות ב-ד' אמותיי או לצאת מזה", פותח הזמר והיוצר דודי בר דוד.
הוא בן 37, נולד וגדל בלוד, וכבר מכיתה ב' החל ליצור. כשהתבגר, למד בבית הספר למוזיקה 'רימון', התחרה בתכנית 'כוכב נולד' ולפני כעשור הוציא את אלבומו הראשון. בר דוד עומד מאחורי להיטים רבים כמו 'לילותיי' של הזמרת יובל דיין, 'מישהו איתי כאן' של בניה ברבי, עבד עם ריטה, אייל גולן ומי לא.
בנוסף לכתיבה לאחרים, גם לשירים שהוא מבצע בעצמו כמו 'השיר שלך' ו'עוד לא למדנו כלום' לא חסרה הצלחה. עם מילים כנות ונוקבות הוא מצליח לסחוף את תחנות הרדיו ומבקש להוכיח ש'כל החלומות (לא) תפוסים' כמאמר השיר שלו, ושהוא כאן כדי להישאר ליותר מרגע חולף אחד של תהילה.
בזמן שהשנה האחרונה לא חייכה לרוב העולם, לדודי בר דוד היא הייתה המשמעותית ביותר – הוא התחתן ועוד מעט יחבוק עם אשתו דניאלה את בנם הבכור. בינתיים הוא חובק סינגל חדש, ומספר על מה גורם לו להרגיש פחות ישראלי, למה הוא לא מאמין בלהיטים ואיך ארגן חתונה תוך שבוע וחצי? כל התשובות כאן:
איך ילד מהפריפריה הופך להיות יוצר מוכשר שכותב שירים לאמנים גדולים?
"אני בן בכור לאיציק ורותי שעלו מגאורגיה בשנות ה-70. גדלתי בבית שהוא בהרבה מובנים גלותי – כלומר בית עם מסורת חזקה שמדברים בו בעברית וגם בגאורגית, אז עבורי זו הייתה התמודדות. מגיל מאד צעיר הייתה לי כמיהה גדולה ליצירה, ולאורך כל התחנות שעברתי בדרך, חיפשתי איך לפרק ולהרכיב את הדבר הזה שנקרא 'ישראליות'. רציתי להיות ישראלי כל הזמן כי אולי הרגשתי שאני בא מבית שהוא לא לגמרי כזה מתוקף ההורים שלי שעלו ארצה".
"אם אצטרך להסתכל בעיניים של הילד ההוא ולשאול 'איך הצלחת לעבור תקופות שאף אחד לא ידע מי אתה, ומי בכלל רצה להקשיב לך' – עם כמה קלישאתי שזה יישמע, התשובה היא המון אמונה. אמונה בעצמך לצד אמונה בבורא עולם. זה משהו שליווה אותי מאז ומתמיד".
"לצד כל אלה, אני זוקף את רוב הדברים לתכונת החריצות. כשאתה מוריד דמעות על החלומות שלך, יש מישהו למעלה שרואה את זה. הוא לא יכול להתעלם מהדבר הזה ולהישאר אליו אדיש. לדעתי זה מה שגרם לי לקחת ילד שגדל להורים לא מקושרים, בטח לא מתעשיית המוזיקה והתרבות הישראלית, מבית שאי אפשר לומר עליו שהוא מוזיקלי, אלא דווקא די רגיל עם שני הורים שמפרנסים משפחה – ולעשות מעשה מתוך בעירה מאד פנימית וחריצות".
יצירת שיר היא דבר מאד אישי. אם התברכת בקול וביכולת כתיבה – למה לתת שירים שלך לאמנים אחרים?
"יש שירים שאתה מבין שהם מהממים. אתה אוהב אותם ומתרגש מהם, אבל מרגיש בבטן שלא אתה צריך לשיר אותם. היצירה שלי מאופיינת בדרך כלל כאוטוביוגרפית – על סיפור חיי ועל המסע כילד שמתבונן בעיניים פקוחות על הסביבה, ויש שירים שתוך כדי הכתיבה – אתה מרגיש את האנרגיה של השיר ואומר 'זו מתנה שאני צריך לתת לעולם אבל לא דרכי'".
מבצע את הלהיט 'לילותיי' שכתב והלחין ליובל דיין.
ומה לגבי שיר שכתבת ומתברר בשטח כלהיט?
"כששיר הופך ללהיט אני שר אותו בהופעות שלי, זה לא שאני מתעלם ממנו – אבל מי יודע מה יהיה ללהיט. אני לא מתעסק בלהיטים, אני מתעסק בשירים. פעם זמר גדול אמר לי 'אני מאחל לך לכתוב שירים לכל החיים', לא שירים לעכשיו. המילה 'להיטים' לפעמים מעייפת אותי כי להיות באופנה פירושו שיום אחד תצא ממנה, ואני לא רוצה להיות שם. אני רוצה להיות רלוונטי תמיד".
"מעדיף לעשות את הדברים בשקט וברגישות שלי. אני מרגיש שהמילים והמנגינות שלי, ולא משנה אם הן מושרות מפי או מפי זמר אחר – הן מגיעות למאזין, מחלחלות אליו והולכות איתו מסע ארוך. זה צובע לו איזה מסע בחיים, אולי תקופה עם המשפחה, עם בן הזוג, או אפילו שלו עם עצמו. זה התחום שלי".
ברוב השירים אתה מביע עמדה בכנות יוצאת דופן על נושאים בוערים. אין בך פחד שהדעות יגרמו לקהל המאזינים שלך להצטמצם?
"לא, כי אני אדם שרץ מרתונים ארוכים. מגיל צעיר הבנתי שיש לי מה להגיד לאנשים. לימים זה התבטא בטקסטים שבחרתי לכתוב ועוסקים בצדדים הפחות זוהרים של החיים. זה בא רק כי הרגשתי שיש הרבה אנשים שכותבים מה שנקרא 'שירי חול', וצריך מישהו שיכתוב שירים מזווית קצת אחרת".
"אני לא שר וכותב ל'עכשיו'. יכול להיות שעכשיו יהיה לחלק מהאנשים קשה לקבל את המוזיקה שלי וזה בסדר, אבל אני יודע שעם הזמן אתסכל מאחוריי ואראה המון נשמות שהולכות אחריי ומחוברות אליי באמת. לא בגלל שהיום אני מקובל יותר או כי אני בריאליטי וברשתות החברתיות, אלא באמת מתוך חיבור ליצירה. זה מה שמעניין אותי ולא שום דבר אחר".
"אני כותב רק את מה שאני מרגיש ואוהב, וכמובן זו רק דעתי. זה התפקיד של אמנות, והעבודה שלי היא ליצור ניגונים ללב. כשעוסקים ביצירה – הסיכוי שתפגע עמוק יותר בתוך הלב והנשמה של המאזין גבוה יותר. אם פגעת, אז פגעת הכי מדויק שאפשר, הרווחת את כל הקופה. זה מה שהכי מרגש בעיניי. נראה לי מאד חבל לא לכתוב את מה שאתה מרגיש, בטח כשאתה אדם שמאמין בניסים ובכוח של שירים לתקן את העולם, ואני באמת מאמין בזה".
מה הנושא שהיה לך הכי חשוב לכתוב עליו?
"איך שלא אהפוך את זה, הנושא הוא שוויון. זה מאד חשוב לי. שוויון מגדרי, עדתי, בין מעמדות. זה נושא שחובה לדבר עליו והוא ממש הבסיס לכל – שלא יסתמו את הפה לאף אחד, שיתנו לאנשים להתבטא, שלא יהיה אדם שירגיש לא בנוח להגיד את דעתו".
"למה שוויון? אולי כי גדלתי כילד שבא 'משום מקום' וחלם לכבוש את העולם. בשולחן שבת אבא שלי תמיד היה אומר 'איזה חלומות יש לך? איפה אתה ואיפה זה? איך ישמיעו אותך ברדיו, יש לך קשרים? אנחנו אנשים פשוטים'. בשביל כל אלה שחושבים שהחלומות שלהם תפוסים אני שר. היום ההורים מאד גאים. הם פחדו בהתחלה אבל סמכו עליי, ועכשיו אני משתדל להוכיח שזה לא היה לשווא".
למרות שהאנושות כולה מייחלת למחוק את שנת 2020, נראה שעליך עברה תקופה משמחת: התחתנת, עוד מעט בע"ה תהפוך לאבא. מה התחושות?
"זו הייתה שנה מרגשת, מרתקת ומדהימה מהבחינה הזו. החלטנו אשתי ואני לעשות משהו בשביל עצמנו שלא קשור לקריירה, אלא להתמקד בדברים הכי קטנים וחשובים שיש בחיים – פשוט לאהוב, לחיות ולצמוח יחד".
"התארסנו לפני הקורונה, וביום שהיינו אמורים לסגור את החוזה מול אולם השמחות – המדינה נסגרה ולמעשה ניצלנו. חשבנו מה לעשות, ואז ביום שישי אחד דניאלה אמרה לי 'תסתכל על לוח השנה. היום זה ה-1.1.2021, י"ז בטבת. זה התאריך'. יומיים אח"כ מצאנו את עצמנו ברבנות בתל אביב, נכנסנו שנייה לפני שסגרו. אמרנו שאנחנו רוצים להתחתן ואמרו לנו שאי אפשר בגלל הקורונה ושכבר לא מתחתנים ברבנות. שאלנו 'אז איפה נתחתן?' ואמרו שיש בית כנסת קרוב, ושנתחתן שם".
"באותו הרגע החלטנו שהולכים על זה, וביום שישי אחרי שבוע וחצי כבר היינו נשואים. בניה ברבי הכניס אותנו לחופה והיה מדהים. כמובן שתכננו אירוע גדול, אבל זכינו לחתונה עוצמתית ומרגשת. בדיעבד זו הייתה השגחה שהתחתנו ככה. בעוד כחודשיים נהפוך להורים ואנחנו ממש מתרגשים. זה מסע אדיר להתחיל יחד".
אחרי שנה של שקט מוזיקלי יצא לפני כשבוע הסינגל 'מה עכשיו' שיצרת עם אבי אוחיון. מה הביא אתכם לכתוב אותו?
"במילים של 'מה עכשיו' בחרתי לדבר ולשיר על התקופה של ימינו. אבי ואני כתבנו הרבה שירים לאייל גולן, משה פרץ ועוד, אבל את השיר הזה הבנתי שאף אחד לא צריך לבצע – הרגשתי שדודי צריך לבצע אותו. אולי בגלל שזה המקום שאנחנו נמצאים בו היום – לדבר על ההתמודדות הקשה ולשאול את השאלה אנושית כל כך 'מה עכשיו'".
"ממש זעקנו יחד באולפן הקטן של אבי ברמלה, ואז כשמתן (דרור) הגיע ופיתח את השיר בהפקה המוזיקלית, הרגשתי שיש פה משהו חדש, זועק ומחוספס שמגיע ישר מהבטן. סיכמתי את התחושות במשפט בסוף הפזמון שאומר 'גם גשם לא יודע שהוא האחרון', כלומר גם כשדבר טוב מגיע – אנחנו לא תמיד יודעים שהוא טוב. רק בדיעבד אפשר להגיד 'שם התחיל הטוב'. אני רוצה לאחל לנו שהטוב הזה יגיע כמה שיותר מהר ומבלי שנשים לב".