בקרב חלקים רחבים בחברה הישראלית קיימת הסכמה שבשתיקה, שמתירה לתקוף את המגזר החרדי באמירות פוגעניות. השתיקה הזו, כך נראה, נשמרת באדיקות תמוהה גם כאשר האמירות הללו סותרות ערכים הומניים. קחו לדוגמה את הסרטון שהפיץ לאחרונה חה"כ קושניר, בו לעג לבדיקות הטהרה שעושות נשים שומרות מסורת. מי שכצפוי יצאו למחות ולזעוק נגדו, היו החרדים ושומרי המסורת, אבל איפה היו כל היתר? כיצד ניתן לעמוד מנגד בשלוות נפש כשאדם פולש למקומות המוצנעים בגוף האישה וחושף אותם לראווה? איך אפשר לשתוק מול אדם שמשפיל נשים בגסות רוח שכזו?

ההסבר לכך הוא פשוט: התיעוב כלפי החרדים הגיע לרמה כזו שלאף אחד כבר לא אכפת שפוגעים בהם. האדישות מול הסרטון של קושניר הוא המשך ישיר למערכת הבחירות האחרונה בה קרוב למיליון וחצי מצביעים תמכו בלב קל במפלגות שהצהירו בראש חוצות שהן מחרימות את החרדים מהנהגת המדינה.

תגידו שזו אשמת החרדים, שהם הביאו את זה על עצמם כמי שמואשמים באופן קבוע בכפייה דתית, בעושק הקופה הציבורית ובהשתמטות מהצבא. תגידו שאין להם להלין אלא על עצמם משום שהם גרמו לכך ששונאים אותם. אולם במבט יותר מעמיק, מתגלה שהאשמות הללו הן לא הסיבה האמיתית, שכן לכולנו ברור שבמדינה היהודית היחידה עלי אדמות צריך להיות ביטוי דתי משמעותי במרחב הציבורי והוויכוח על צורת הביטוי לגיטימי.

עושק הקופה הציבורית? אין מדינה דמוקרטית שלא מתנהלים בה ויכוחים על חלוקת המשאבים. גם בישראל, בעוד צד אחד מבקר את מימון לומדי התורה, הצד השני מבקר את מימון התיאטראות והפקולטות למדעי הרוח שנתפסים בעיניו כהוצאה מיותרת ובזבוז של משאבים ציבוריים.

ואי הגיוס לצבא? כשמספר המשתמטים מהציבור הכללי כה גבוה זו בוודאי לא הסיבה העיקרית שבגללה שונאים חרדים.

חיילים בנח"ל החרדי. צילום: פלאש 90

יאיר לפיד הודה בהרצאתו בפני סטודנטים במכללת אונו שהוא גדל מתוך תפיסה שהחרדים הם "מין מוזיאון חי כמו בספארי ברמת גן, זן כמעט נכחד שצריך לשמור אותו כדי שנוכל להביא לשם את הילדים ולומר להם: ככה פעם נראה יהודי…" לפיד בדבריו שיקף תפיסה רווחת שאפיינה את היחס לחרדים והתחילה הרבה לפני הקמת המדינה.

כבר בשנות השלושים ניתן לראות בסרט "זאת היא הארץ" שצולם אז, את החרדי כדמות ארכאית ופרימיטיבית. בשנות השישים והשבעים, כאשר הקולנוע הישראלי זכה לפופולאריות רבה, החרדים הוצגו באורח קבע כקריקטורה נלעגת ועילגת. בארכיון ארגון "מנוף" נשמרו מאות כותרות וכתבות שהתפרסמו בתקשורת הישראלית לאורך שנות השמונים והתשעים, בהן החרדים מושמצים על בסיס קבוע, בנוסף לקריקטורות אנטי-חרדיות שפורסמו בתקופה ההיא ואשר גבלו באנטישמיות של ממש.

בשנת 2010 התפרסם בדה מרקר מחקר של ד"ר פנינה שוקרון-נגר מאוניברסיטת בן גוריון, שגילה כי "התקשורת היא הזירה המרכזית בימינו להנצחת סטריאוטיפים נגד המגזר החרדי. היא מייצגת את התפיסה שחרדים הם דבר מאיים ומסוכן…". במחקר שערך המכון הישראלי לדמוקרטיה בשנת 2015 התגלה כי נוכחות החרדים בתקשורת הישראלית קטנה ב70% ביחס לחלקם באוכלוסייה, כאשר רוב ההופעות של חרדים הן בהקשרים פוליטיים או שליליים…

העובדות אם כן מלמדות כי היחס השלילי והשנאה לחרדים הם תוצאה של קמפיין ארוך שנים ורחב השפעה שהטביע בחברה הישראלית תודעה כוזבת ויצר מיתוג שלילי למגזר החרדי. מול קמפיין אגרסיבי שכזה, ובהיעדר בלמים מאזנים, לא היה סיכוי שלא להיסחף.

היום, כשברור לכולם שהחרדים אינם "זן כמעט נכחד" והם כאן על מנת להישאר, הגיע הזמן להתקדם ולהביט על המציאות בעיניים מפוקחות, במקום לבזבז משאבים על מלחמות חסרות תוחלת בחרדים מוטב לנתב את האנרגיות ליצירת שיתופי פעולה פוריים במגוון תחומים שיאפשרו לכולנו לחיות כאן בכבוד ובשגשוג.

הכותב הוא יהודה אייזיקוביץ. מקים idealist.org.il מאגר המומחים/יות החרדים לתקשורת ומנהל C.I.C.-Chareidi Information Center מרכז מידע חרדי

יהודה אייזיקוביץ

יהודה אייזיקוביץ


רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו לקבוצת וואטסאפ או טלגרם שלנו.