לא בכדי בחר הנשיא את שעת הפריים טיים, שמונה בערב, כדי להעביר את המנדט להרכבת הממשלה לבני גנץ.
את הטקס חסר החשיבות הזה יכול היה ריבלין לקבוע לכל שעה, אבל הוא בחר את שעת פתיחת מהדורות החדשות בארבעת ערוצי הטלוויזיה, שיעבירו בשידור חי את דבריו.
ריבלין יקרא שוב לאחדות, זה ברור. כרגע הוא נותן לנתניהו ולגנץ להתקוטט ולהקשיח עמדות, אבל כפי שכבר התחייב בעבר – הפעם הוא לא מתכוון להתבונן מהצד ולראות איך שוב הפוליטיקאים גוררים אותנו לסבב בחירות נוסף, מיותר ויקר שמצייר את ישראל כמדינה נטולת יציבות שלטונית. מי שמבין דבר או שניים בכלכלה יודע שדימוי כזה יפגע בנו בלא מעט פרמטרים.
גנץ יפנה לנתניהו. זו האופציה העדיפה והנכונה. אבל גנץ צריך להבין שהוא חייב להתפשר. לקרוא לאחדות אבל גם להתכוון לה. מדוע הוא פוסל מראש את ש"ס או יהדות התורה? הרי אם חפץ שלטון הוא, גנץ מבין שהוא חייב לרתום את המפלגות החרדיות לצידו. גנץ גם לא פוסל את הבית היהודי אבל נרתע מסמוטריץ. על מה ולמה? סמוטריץ כבר הודיע בקולו שהוא ייאלץ להתמתן ולהתפשר כי כך קבע הבוחר. בחודשים מאז נכנס למשרד התחבורה הוא מציג קבלות ובעיקר הרבה איכפתיות ודלת פתוחה לכלל הציבור. פסילה אישית של חבר כנסת, שהוא גם שר מעולה וחדור מוטיבציה היא דבר פסול.
עם איילת שקד ובנט אין לגנץ שום בעיה, הוא גם אמר את זה בכמה הזדמנויות אז אם כך – מה הבעיה עם הגוש הזה? מישהו מוכן להסביר?
יכול גנץ באותה המידה לפנות לשותפות הטבעיות שלו – העבודה ומרצ, ולהציע להן להצטרף גם לממשלת אחדות שבאמת תייצג את כל העם. היש טוב מזה?
אם כך, בעיית הגוש היא תירוץ ותו לא. נתניהו כבר הציע מתווה הגיוני שיאפשר לכולם לחיות זה לצד זה סביב שולחן הממשלה.
בנוגע לתיקי נתניהו, מופרכים ככל שיהיו, הסכים ראש הממשלה לאמץ את מודל הנבצרות שהציע הנשיא ריבלין. המודל הזה לא קל עבור נתניהו, אבל הוא יותר מהוגן.
בסביבת גנץ אומרים: אם נתניהו יישאר ראש הממשלה, אבל הסמכויות בפועל יועברו לגנץ, מי שינהל דה פקטור את המדינה יהיה נתניהו שיפעל להקמת מעין ממשלת צללים.
גם הטענה הזו מופרכת ומצוצה מהאצבע. נתניהו יהיה עסוק במשפטו (במידה ומנדלבליט יגיש נגדו כתב אישום) וגם כך מחצית משרי הממשלה יהיו אנשי כחול לבן, אז איפה כאן הבעיה?
ממשלת אחדות כזו היא לא אידיאלית. יש לה חולאים רבים. המתיחות בה תהיה רבה, והכתבים הפוליטים יצטטו בערגה חילופי דברים שיודלפו במתכוון מתוך ישיבות הממשלה. ספק אם תחזיק ארבע שנים, אבל היא תאפשר העברת תקציב והתמודדות עם האתגרים הביטחוניים שעל הפרק. היא תאפשר לגנץ לצבור ניסיון פוליטי ואולי גם ללמוד דבר או שניים מנתניהו ומי יודע? אולי ממשלה כזו – אם תתפקד נכון – תתרום לאיחוד הקרע בעם. רק בשביל שזה יקרה שווה לנסות.