בהגיענו לישורת האחרונה לבחירות 2020 מועד א', שוב חוזר הניגן שזנח הימין לשווא, על בזבוז הקולות החוזר חלילה בכל מערכת בחירות.
הפעם אין זהות, אין את 'יחד' של אלי ישי, אין את הימין החדש בסכנה – יש את אותה מפלגה, עם אותם אנשים מאחוריה, אשר למעלה מ-25 שנים להיכנס לכנסת מנסים, למעלה מ-25 שנה לימין הם קולות שורפים.
גילוי נאות – בעבר הלא רחוק התבטאתי בכך שהסיכוי להקמת ממשלת ימין עם 61 מנדטים ומעלה, הוא אותו סיכוי של עוצמה יהודית להיכנס לכנסת – אפסי. אני עדיין עומד מאחורי מילים אלו.
נוסף על כך, מה שעשו לבן גביר חברי רשימת ימינה, זהו אחד התרגילים הפוליטים הנלוזים ביותר שידעה הפוליטיקה הישראלית, ואני בהחלט מבין את מורת רוחו המוצדקת.
אממה, רצה הגורל והגענו ל"מאני טיים", שעות ספורות לפתיחת הקלפיות, ובן גביר ומפלגתו רחוקים מאיי פעם לצלוח את רף אחוז החסימה.
אז אם הסיכוי של בן גביר כמעט ולא קיים להיכנס לכנסת וגם הסיכוי ל-61 בימין נמוך מים המלח, למה כל כך חשוב שעוצמה יהודית תודיע על פרישה?
התכנית בשמאל הפעם ברורה: הקמת "ממשלת 54" – זה מספר הקסם אליו מייחלים קברניטי השמאל בישראל להגיע. כיוון המחשבה לכך אומר במילים פשוטות, הקמת ממשלת מיעוט בה חברים כחול לבן, ליברמן מרצ העבודה וגשר, בהמנעות של הרשימה הערבית, בהנחה שתשמור על כוחה – 13 מנדטים. במצב כזה למעשה "צמצנו את הכנסת" ל-107 מנדטים, בהם אפשר להעביר החלטות רוב עם 54 מנדטים למול 53 וכמובן בהמנעות תמידית של הרשימה הערבית.
על פי תרחישי השמאל, כל מה שזקוקים בכדי שזה יקרה, הוא מעבר של שני מנדטים מגוש הימין שקיבל בבחירות האחרונות, בכדי להוריד מנתניהו את "כתר המלוכה" ולו ליום אחד. על פי השערותיהם, ברגע שגנץ יושבע לראש ממשלה למרות מהלך פוליטי מעוות שברור לכולם מהן השלכותיו החמורות על מדינת ישראל, יגרום לגוש הימין להתפרק, ולמפלגות ממנו להצטרף לאותה ממשלה, שתהפוך לממשלת רוב יציב יותר עם 61 מנדטים.
מהצד השני, בגוש הימין אופטימיים ומדברים מאחורי המצלמות על כך שגוש הימין יכול לגדול הפעם מ-55 מנדטים שהתקבלו במועד ב', לאזור ה58-59 מנדטים שנדדו לליברמןכחול לבן ובעיקר אנשי ביתו שנשארו בביתם ביום פקודה. במצב כזה מאמינים בגוש הימין שיהיה ניתן להשיג מספר מצומצם של 2-3 "עריקים" (יש הזוממים והרומזים לאורלי לוי-הנדל-האוזר) ובאמצעותם להקים קואליציה לא אידיאלית, אך להחזיר את ישראל למסלול השפיות.
יתרה מהקמת 61 שנראה כחלום ורוד, בימין יודעים שיש אפקט ציבורי ופוליטי חשוב לגדילת גוש הימין הפעם, שכן – הוא יכול להיות גורם מכריע בקבלת החלטות הנשיא וחשוב מכך להם, על בית המשפט העליון. גדילת הגוש משמעותה – הגדלת התמיכה בנתניהו.
פרישת בן גביר אולי לא תעניק לימין את ה-61 המיוחל, אך היא תחסל סופית כל סיכוי להקמת ממשלת מיעוט שמאל בתמיכה ערבית, ואם בנפשו של העומד בראש עוצמה יהודית טובת עם ישראל בארצו ובגלותו הינה נישמת אפו, יש עליו לגלות אחריות ולהודיע על הפסד מראש, כבר עכשיו, מתוך אחריות ושליחות למשימה הכללית.
אני סבור ובטוח שרבים ממחנה הימין יידעו להוקיר לו על מהלך זה, ואף ייתכן שהרווח הפוליטי שלו למועד ד' לכשיקרה, ייגדל באופן משמעותי. זה הזמן של איתמר להיכנס למשא ומתן בזק מול נתניהו, ולהוציא ממנו את המיטב עבור פרישה, ללא חלומות באספמיה.