הרבה נחת היה אמש בלשכת ראש הממשלה בירושלים. בימים הלא פשוטים שעוברים על נתניהו, בכל הזירות, הגיעה הבשורה החשובה מהבית הלבן והחזירה את הצבע ללחיים של ראש הממשלה. את הצבע וגם את המוטיבציה להפוך כל אבן כדי להישאר בתפקיד הרם.
כתבתי בחודש האחרון לא אחת שרעיון ממשלת המיעוט הוא ספין ומנוף לחצים על נתניהו, ותו לא.
אפילו הח"כים הערבים מודים שלא באמת ניהלו אתם מגעים קואליציוניים ולמעט כמה שיחות עם עפר שלח שום דבר לא באמת קרה.
המבצע בעזה וקמפיין הגוועאלד המוצלח של נתניהו הורידו לגמרי את האופציה הזו, שכאמור מראש סיכוייה להתממש היו אפסיים.
בני גנץ אתמול לא נראה כמי שהמנדט בידיו והוא עובד מסביב לשעון כדי להגיע לאיזשהו הישג. בני חוטא, זוכרים? מאדם שמתיימר להיות מנהיג, ראש ממשלה, אפשר היה לצפות שיתאבד על המשימה שהוטלה על כתפיו: ינסה לשכנע את שותפו לפיד להתפשר על מתווה הנבצרות, יקדם חתימה על הסכמים קואליציוניים עם השותפות הטבעיות ויהפוך עולמות כדי לכבול אליו את ליברמן המתנדנד. במקום זה הוא ישב לארוחת צהריים ממושכת במזנון הכנסת עם אבי ניסנקורן, השתעשע בשיחות חולין עם כמה עיתונאים ואחרי ישיבת הסיעה נכנס למליאת הכנסת כדי להקשיב לנאומים בני דקה של ח"כים זוטרים.
גנץ קרא אתמול לנתניהו: "בוא לדבר", אבל שכח שהמנדט להרכבת ממשלה נמצא עדיין בידיו, אז למה הוא לא הזמין את נתניהו לדבר? כבר שבועיים שקיים נתק בין השניים. כמה ניתוק, איזה חוסר מנהיגות פוליטית.
מנגד, נתניהו כהרגלו בתקופות כאלה – מפשיל שרוולים ונותן עבודה: בנט עלול לערוק? קח את משרד הביטחון. ינסו לחזר אחרי החרדים? הקים את גוש ה 55 ודואג לתחזק אותו על בסיס יומי. גדעון סער עלול למרוד? הוא מזמן אותו לפגישה ידידותית בארבע עיניים. ליברמן יסייע להקמת ממשלת מיעוט? פותח במסע הסברה דורסני נגד הרעיון האווילי הזה ובמקביל דואג לשקם את יחסיו עם יו"ר ישראל ביתנו.
מחר בצהריים ליברמן ימסור את החלטתו. רעיון האחדות נגוז בשלב זה. אולי יעלה שוב על הפרק ב 21 ימים שבהם המנדט יהיה בידי הכנסת. ליברמן אמר אתמול משפט שקצת נטמע בנאומו:" אני מחכה לתשובות". ואת התשובות הוא אמור לקבל מנתניהו, והן עוסקות בהישגים שליברמן מבקש להציג לבוחריו כתנאי לכניסה לממשלת ימין בעלת 63 מנדטים. אולי יקבל לידיו את ראשות ועדת הכספים, ועדה שבאופן מסורתי ניתנת לנציג יהדות התורה. את חוק הגיוס יצטרפו החרדים לקבל ואולי עוד חוק או שניים בענייני דת ומדינה. את הפנסיות לכל קשיש, סוגייה שמעסיקה את מצביעי ליברמן הנאמנים יותר מכל חוק אנטי דתי, הוא יקבל בלי גימגום ולכו תדעו – אולי אפילו רוטציה חלקית לראשות הממשלה.
לליברמן יהיה נוח יותר להיכנס לממשלה כזו מאשר לקבל את מרצ והרשימה הערבית המשותפת כפרטנרים.
האם החרדים יסכימו להתגמש? נתניהו כבר הסביר להם שזה צו השעה. אם לא יוותרו קצת, הם עלולים למצוא את עצמם באופוזיציה, משם הם יצפו איך ממשלה עם מירב מיכאלי, סתיו שפיר, ניצן הורביץ ואולי גם ליברמן הופכת את המדינה היהודית למדינה חילונית. זה המסר שיעבור גם לאדמו"רים שיידרשו לעניין.
נתניהו מעדיף ממשלת ימין הומוגנטית, עם ליברמן, אז מובטחת לו גם החסינות.
אם לא – הדרך לאחדות סלולה. כחול לבן הוכיחו ב 28 הימים שבהם המנדט היה בידם שהם לא באמת רוצים שותפות עם הליכוד. דיברו הרבה, פעלו מעט.
בינתיים ההזדמנות הענקית שהייתה להם להוביל כאן שינוי הולכת ומתפספסת, ומי יודע מה יהיה מצבם עד חודש מארס. בחצי שנה שנותרה נתניהו יישאר ראש הממשלה ובמציאות ההפכפכה שבה אנחנו חיים, גנץ עשוי עוד להתחרט על שהקשיב ללפיד ונשאר – כמו ציפי לבני לפניו- כמי שהיה ממש קרוב להדיח את נתניהו אבל פיספס ובענק.